י. האם ברישומו של ההורה הלא-ביולוגי כאביה של הקטינה, אם פעלו הוא רישום בלבד על פי תעודות מחו"ל, אין עלולה להיוצר טעות, ולעתים אף הטעיה (וכמובן אין חברתי המשנה לנשיא רוצה בכך חלילה), כשלא הובהרו זיקות הילדה עצמה להורה הלא-ביולוגי במישור המשפטי? זאת, לא כל שכן מקום שדרך המלך פתוחה בבית המשפט לענייני משפחה. בקביעה בבית המשפט לענייני משפחה תושג קביעה שלמה וראויה, שגם חברתי מעוניינת בה – בעוד אשר התוצאה המושגת בלא זאת היא מעין עוגה לא אפויה כראוי. לטעמי, פסק הדין בעניין בע"מ 4751/12 אלמוני נ' אלמונית [פורסם בנבו] (29.8.13), שאליו התיחסה חברתי השופטת חיות, אך מחזק את דעתי.
יא. כאמור, שותף אני לדברי חברתי המשנה לנשיא, וכן לדברי השופטת ארבל והשופט ג'ובראן לענין הצורך להקל, לקצץ בבירוקרטיה, לקצר לוחות זמנים, ובקיצור – לפעול באנושיות, בחינת "דעלך סני לחברך לא תעביד", מה שעליך שנוא לחברך אל תעשה, כדברי התנא הלל (בבלי שבת, ל"א, א'). אך כשלעצמי, דווקא כיון שסבורני כי הכרה במרשם בלבד עלולה להטעות, ומנגד הליך צו הורות פסיקתי מזורז שהמשיבים מוכנים לו הוא דרך המלך – אילו דעתי נשמעה לא היינו נעתרים לעתירות גם בענין זה ומפנים לאותה דרך מלך, כחובה. זו בעיני טובתה האמיתית של הקטינה, גם במבט לעתיד, והיא כמובן עיקר העיקרים, ראשית ואחרית.
יב. אחר הדברים האלה קראתי את חוות דעתו המקיפה של חברי השופט מלצר והיא מקובלת עלי.
ש ו פ ט
השופט ח' מלצר:
1. אני מצרף את קולי לתוצאה המוצעת ע"י חברתי, המשנָה לנשיא מ' נאור, בפסק דינה המקיף והמדוד בענין בג"צ 566/11 וכן לעיקרי הנמקתה שם. יחד עם זאת מוצא אני עצמי, לצערי, חלוק עליה במה שמוצע על-ידה ב-בג"צ 6569/11 ובהקשר לעתירה זו שותף אני לתוצאה אליה הגיע חברי, השופט א' רובינשטיין. לגישתי רישומו של הורה לא ביולוגי במרשם האוכלוסין הישראלי כאב של ילד/ה שנולד/ה במסגרת הליך פונדקאות שהתאשר בחו"ל – מכוח פסק-דין שהוצא שם ואשר הכריז עליו כהורה ללא ציון סוג ההורות (ביולוגי או משפטי), או בעקבות תעודת לידה שהונפקה בחו"ל, בעקבות פסק הדין הזר האמור – טעון הכרה מוקדמת בישראל באמצעות פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה (אגב קביעת תנאים להכרה בארץ), או בהוצאת "צו הורות פסיקתי" ישראלי. לגבי החלופה האחרונה – חברתי המשנָה לנשיא סבורה כי נקיטה בדרך זו היא נכונה וראויה, אך אין בה חובה, ואילו אני, כמו חברי השופט א' רובינשטיין, מחזיק בדעה שמבלי לצעוד בדרך זו, או בהשגת הכרה כאמור בבית המשפט לענייני משפחה לפסק הדין הזר – לא ניתן להיענות למבוקש בעתירה שבבג"צ 6569/11 ויש לפיכך לדחותה (בכפוף לאפשרות לנקוט באחד משני ההליכים החלופיים הנ"ל). עתה אנמק את מסקנותי אלה.