2. מקובלת עלי פרשנותה של חברתי המשנָה לנשיא, כי לצורך רכישת מעמד של אזרחות ישראלית מכוח לידה על פי סעיף 4(א)(2) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן- חוק האזרחות), יש לקרוא את התיבה המזכה:
"מי שנולד מחוץ לישראל כשאביו, או אמו היו אזרחים ישראליים..."
כך שהיא מוסבת על אב, או אם ביולוגיים בלבד. שני טעמים עיקריים מזכירה חברתי בהקשר זה (ואני מסכים עמה לחלוטין גם בנקודה זו):
(א) חשיבות המעמד המוקנה.
(ב) הצורך להתחשב בעובדה שהוראות חוק האזרחות מכירות ב"הורות משפטית" רק בנסיבות של אימוץ ומסדירות באופן מפורט באילו נסיבות הורות מכוח אימוץ – מזכה קטין מאומץ באזרחות ישראלית (ראו: סעיף 4ב' לחוק האזרחות).
בשים לב לאמור לעיל מסקנתה היא שלעניין הענקת המעמד לקטין – אין די בפסק דין זר, או בתעודת לידה זרה המצהירים באופן כללי על הורות, אף שהם בגדר "תעודות ציבוריות", כמשמען בפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971. לפיכך נדרשות, לשיטתה, ראיות נוספות (בדיקת רקמות, או אמצעי הוכחה אחרים) על מנת לבסס את הקשר הביולוגי-הגנטי המתחייב (זה המקום לציין כי אף בקנדה הגיעו לתוצאה דומה המחייבת בדיקת רקמות בענייני אזרחות. עיינו: Azziz v. Canada (Minister of Citizenship and Immigration) 2010 F.C.J. 767). גישה זו מוצדקת בעיני אף עניינית כי המשיבים מסרו לנו שמאז שנת 2009 נודע על ארבעה ילדים שנולדו כתוצאה מהליכי פונדקאות בחו"ל והתברר – בסופו של יום, לאחר לידתם וביצוע בדיקה גנטית בישראל, כי הם אינם ילדיהם הביולוגיים של ההורים המזמינים.
תפיסתה הנ"ל של המשנָה לנשיא יש לה עיגון ראוי בדין, בפסיקה ובכללי מינהל תקינים והיא קנתה לה אף שביתה בהקשרים קרובים אחרים (למשל לעניין חוק השבות, תש"י-1950), שבגדרם – לפסקי-דין זרים ולתעודות נוכריות ניתן רק משקל כ"ראיות מינהליות" (ראו: בג"צ 3615/98 נימושין נ' משרד הפנים, פ"ד נ"ד (5), 780 (2000); בג"צ 708/06 גורסקי נ' משרד הפנים [פורסם בנבו] (23.9.2007); בג"צ 4504/05 סקבורצוב נ' השר לבטחון פנים [פורסם בנבו] (4.11.2009).
נוכח כל האמור לעיל התוצאה המוצעת על ידי המשנָה-לנשיא בבג"צ 566/11 – מוצדקת בעיני.
3. עם זאת לשיטתי דין דומה, בשינויים המחויבים, צריך לחול גם על הדרישה לרשום במישרין הורות במרשם האוכלוסין (להלן גם: המרשם) מכוח פסק-דין זר, או תעודת לידה זרה (ככל שאלה קבעו הורות בלבד, ללא ציון סוגה), והדברים אמורים במצב שבו המבקש את הרישום דורש שלא יצוין במרשם, או בכל מקום אחר – מי מההורים הוא "אב ביולוגי" ומי הוא "הורה משפטי".