דומני ששני הטעמים העיקריים, שעליהם ביססה חברתי, המשנָה לנשיא, את עמדתה בסוגיה הקודמת – יפים אף לכאן. אסביר את הדברים כסדרם מיד בסמוך.
4. יש חשיבות רבה לאבחנה בין "הורה ביולוגי" לבין "הורה משפטי" בתחומים רבים: במשפט, בחיים הריאליים היום-יומיים ובמיוחד לעניין ישום העיקרון של: "טובת הילד". חשיבות זו איננה נופלת מהחשיבות שבהקניית מעמד של אזרחות ישראלית לילוד (שעליה ביססה, בין השאר, כאמור, חברתי המשנָה לנשיא את עמדתה בהקשר ל-בג"צ 566/11), שכן היא יכולה להשפיע מהותית על מעמדו של הילד בהיבטים שונים ומגוונים. יתר על כן על פי סעיפים 2(א) (2) וסעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק המרשם) – הרישום במרשם של ההורים ושמותיהם מהווה ראיה לכאורה לנכונות פרטי רישום אלה. לגבי פרטים מסוג זה הרישום איננו איפוא סטטיסטי בלבד, אלא "יש בו ברישום שבמרשם כיום משהו מן המהות" (בג"צ 6539/03 גולדן נ' מדינת ישראל, משרד הפנים, פ"ד נט (3), 385, 394 (2004)). בכך שונה עניין זה מרישומי: הלאום, הדת, המצב האישי (רווק, נשוי, גרוש או אלמן) ושם בן הזוג, שנאספים ונאגרים, על פי קביעות הפסיקה, בעיקר לצרכים סטטיסטיים. ראו: בג"צ 143/62 פוזק שלזינגר נ' שר הפנים, פ"ד י"ז 225 (1963); דעת הרוב ב-בג"צ 3045/05 יוסי בן ארי נ' מנהל מינהל האוכלוסין, פ"ד ס"א (3), 537 (2006).
נוכח מהותיות רבת-פנים זו של רישום ההורות – המחוקק הישראלי (ואף הפסיקה) – כל אימת שטיפלו ב"הורות משפטית" ראו לנכון להסדיר סוגיות שונות הכרוכות בה (כולן, או חלקן) במישורי: הבריאות (התמונה הגנטית הנדרשת ולוּ לצורך איתור מחלות וריפויין), דיני משפחה (לרבות חובת מזונות) וירושה, דיני איסור והיתר לענייני נישואין וגירושין, ניהול מרשם (ממנו ניתן לדלות, בעת הצורך, פרטים רלבנטיים), דיני סודיות, גילוי ופרסום ועוד. ראו:
חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן: חוק האימוץ), במיוחד סעיף 16 שם;
חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק ההסכמים לנשיאת עוברים) ובמיוחד סעיפים 12 ו-16 שם.
חוק תרומת ביציות, תש"ע-2010 ובמיוחד פרקים ה' ו-ו' שם;
חוק מידע גנטי, תשס"א-2000 ובמיוחד פרק י' שם.
גם במשפט המשווה ניתן למצוא גישה מקבילה ביחס לחשיבות רישום ההורות במרשם. ראו בקנדה: Trociuk v. British Columbia (Attorney General), [2003] 1 S.C.R. 835, 2003 SCC 34, שם בית המשפט העליון הקנדי פסק, בין היתר, כך (בפיסקה 16 לפסק הדין):