"הכרה בפסקי חוץ:
11. (א) בית משפט או בית דין בישראל יכיר בפסק חוץ שנתמלאו לגביו כל אלה:
(1) חל עליו הסכם עם מדינת חוץ;
(2) ישראל התחייבה באותו הסכם להכיר בפסקי חוץ מאותו סוג;
(3) ההתחייבות אינה חלה אלא על פסקי חוץ הניתנים לאכיפה על פי חוק בישראל;
(4) נתמלאו בו תנאי ההסכם.
(ב) אגב דיון בענין הנמצא בסמכותו ולצורך אותו ענין רשאי בית משפט או בית דין בישראל להכיר בפסק חוץ, אף אם סעיף קטן (א) אינו חל עליו, אם ראה שמן הדין והצדק לעשות כן"
(ג) בהליכים לענין הכרה בפסק-חוץ לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיף 6(ב) ו-(ג)."
על ההוראה הנ"ל התבטא בשעתו פרופ' שאוה ז"ל במאמרו: הכרה ישירה של פסק זר בישראל כך:
"בעוד שחלק (ב) של הסעיף דן בהכרה אינצידנטלית של פסק-זר, "אגב דיון בענין הנמצא בסמכותו (של בית-המשפט – מ.ש.) ולצורך אותו עניין", והוא היה קיים בתור סעיף 11 עוד בחוק המקורי משנת 1958 – הרי חלק (א) של הסעיף דן בהכרה ישירה של פסק-זר, כאשר יש בינינו לבין המדינה שנתנה אותו הסכם וכאשר נתמלאו בו תנאי ההסכם ותנאי הסעיף. חלק (א) של הסעיף הוכנס בתיקון לחוק אכיפת פסקי חוץ בשנת 1978, כלומר כ-20 שנה לאחר חקיקת החוק המקורי. עד אז לא היתה כל הוראה בחוק הישראלי בנוגע להכרה ישירה של פסקי-חוץ ובתי המשפט התייחסו לעניין כאל לאקונה בחוק, שבעקבותיה פנו למשפט המקובל האנגלי.
לפיכך, תביעה לקבלת הכרה ישירה של פסק-זר בישראל, היינו תביעה לקבלת פסק הצהרתי הנותן תוקף לפסק-הזר, נשאבה מן המשפט המקובל האנגלי והוחלו עליה כללי המשפט המקובל, אשר בעניינים מסוימים הם שונים מכללי האכיפה שבחוק אכיפת פסקי-חוץ."
(שם בעמ' 37; ראו גם: שפירא הכרה ואכיפה, 40-38; שאול מנהיים, הכרה ישירה בפסקי חוץ מכוח החוק, עיוני משפט 5 703 (1980); סיליה וסרשטיין פסברג פסקים זרים במשפט הישראלי – הדין והגיונו 20, 31 (1996); EINHORN עמ' 427-426 פיסקה 1307 בספרה; עיינו לאחרונה חוות דעתי ב-ע"א 1297/11 מרטין לוין נ' רו"ח אהרון זוהר [פורסם בנבו] (29.12.2013) (להלן – ענין לוין)).
פרופ' שאוה ז"ל הוסיף וקבע:
"לא רק בהכרה ישירה של פסק-זר שלא חל עליו סעיף 11(א) לחוק אכיפת פסקי-חוץ אלא גם בהכרה אינצידנטלית של כל פסק-זר, המוסדרת בסעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי-חוץ – פונים אנו לכללי המשפט המקובל האנגלי ומחילים אותם, אלא אם יש הוראה ספציפית בחוק הישראלי הקובעת אחרת"
(שם בעמ' 40; עיינו גם: ענין לוין)