10. גישתי, שפורטה לעיל, יש לה בצד הצדקותיה המשפטיות שנסקרו עד הנה, אף שלושה יתרונות תכליתיים:
(א) היא משתלבת יפה, כאמור, עם התוצאה וההנמקה שהוצגה על ידי חברתי, המשנָה לנשיא, ב-בג"צ 566/11. היא אף פותרת את הדיסוננס שגם חברתי חשה בו, כאשר הציגה בפיסקה 37 לפסק דינה את השאלה: "יטען הטוען: תעודת הלידה ופסק הדין הזר מספיקים לצורך רישום ההורה השני ("המשפטי" – תוספת שלי – ח"מ) במרשם, אך לא די בהם לצורך רישום ההורה הראשון ("הביולוגי" – תוספת שלי – ח"מ) – הכיצד?". אמנם חברתי ניסתה להסביר בדרכים שונות את הסתירה הלכאורית שנוצרת פה על פי שיטתה, ואולם דומה עלי שהתפיסה החלופית שהצבעתי עליה – עדיפה על מנת ליישב את הדברים.
(ב) היא מונעת את הצורך לאבחן את פסק הדין שניתן ב-בג"צ 6483/05 קעדאן נ' שר הפנים [פורסם בנבו] (9.8.2010) ולקבל את ההלכה שנקבעה בו – לצורכי מרשם – כפשוטה.
(ג) היא פותרת סוגיות ש"נפתחו" בעקבות פסק דינה של חברתי, המשנָה לנשיא. כך, למשל, חברי השופט י' דנציגר, איננו מסכים להמלצתה של המשנָה לנשיא (בה מצדדת גם חברתי השופטת א' חיות) כי ראוי לנקוט מבחירה בהליך של השגת "צו הורות פסיקתי". הנה כי כן אם תתקבל גישתו במלואה כאן ובעניין אלמוני, כי אז לא יהיה צורך אף לדעת (מעבר לענייני רכישת האזרחות) מיהו ה"אב הביולוגי" ומיהו ה"אב המשפטי". במצב שכזה לא תהיה אף מניעה עקרונית להורים, דוגמת העותרים בבג"ץ 566/11, "לוותר" על השגת סטטוס של אזרחות לילד והם יוכלו להסתפק רק ברישומם כהוריו במרשם, בהסתמך על פסק ההורות הזר (הדבר אפשרי נוכח הוראות סעיף 1(ב) לחוק המרשם ויש בו משום ניצול האפשרות To opt out בנסיבות מסוימות). דומה שאפשרות זו נשללת על ידי ההנחה של חברתי המשנָה לנשיא כי ענייני האזרחות קודמים לענייני המרשם הן במהות והן בסדר הדברים, ואולם עמדתו של חברי מדגישה שלא תמיד ההנחה האמורה בהכרח תתקיים. יתר על כן אם ההורים יבקשו קודם לכן לרשום את ילדם במרשם והדבר ינתן להם (שהרי אין בחוק המרשם תנאי מוקדם הדורש את השגת המעמד מכח חוק האזרחות), שאלה היא האם הם יוכלו לגרוס שהרישום משמש כראיה לכאורה לנכונותו מכוח סעיף 3 לחוק המרשם ועקב כך ישתנו אף נטלי הבאת הראיה והשכנוע בהקשר לענייני האזרחות. קושיות אלו כולן – לא תתעוררנה אם נצעד על פי שיטתי.
11. טרם סיום מתחייבות ארבע הערות נוספות:
(א) שיטתי איננה נוגדת את ההלכה שנפסקה ב-בג"צ 10533/04 ויס נ' שר הפנים [פורסם בנבו] ואת ההבחנה שנעשתה שם על ידי חברתי, השופטת ע' ארבל, בין דיני הקניית המעמד לבין דיני הרישום, אותה אימצה חברתי המשנָה לנשיא בפסק דינה – הבחנה המקובלת אף עלי כאמור. יחד עם זאת לאחר שקראתי את הערותיה של חברתי השופטת ע. ארבל לחוות דעתי זו אציין כי יש שוני מובן בין רישום של ילדי אזרחים ישראלים שנולדו בחו"ל ואשר לצורך רישום לידתם – אין צורך לפנות להליך משפטי מוקדם כלשהו בחו"ל לבין המקרים הנדונים כאן בשל הצורך בהסדרה ופיקוח על פונדקאות.