57. והנה, אחר סקירה ארוכה ומקיפה של הדין הנוהג, ברצוני לחזור לפרטיו של בע"מ 1118/14, עמו פתחתי את הסקירה הנ"ל, תוך תיאורו הממצה של כב' השופט הנדל, באשר למסלולים לכינון הורות בישראל. פסק הדין, מגולל את סיפורה של פלונית, אישה החולה בניוון שרירים קשה אשר כתוצאה ממנו, גופה מתקשה לייצר ביציות תקינות או לשאת היריון. אותה אישה, לא נכנעה וגמרה אומר בליבה כי תביא ילדים לעולם ויהי מה. כך, החלה לפעול להשגתה של תרומת ביצית, אותה תפרה בתרומת זרע, ואילו אחייניתה תשמש לה כאם נושאת. הליכי ההפריה וההשתלה בוצעו בהודו. בסיומם, שבה האחיינית ארצה ולימים, ילדה תינוקת בריאה. אחר הלידה, פנתה פלונית לבית המשפט בבקשה ל"צו הורות פסיקתי" המכיר בה כאם התינוקת. שתי הערכאות דלמטה, דחו את העתירה נוכח הקושי בכינון הורות מכוח הסכם גרידא.
58. הסוגיה המשפטית שעמדה לפתחו של בית המשפט העליון עסקה בסמכות להכיר בהורות הסכמית כמכוננת הורות משפטית בלא כל זיקה ביולוגית, גנטית או פיזיולוגית לילד. טענתה העיקרית של פלונית, נגעה לסמכותו של בית המשפט להכיר בה כאמה של התינוקת באמצעות מתן "צו הורות פסיקתי", מכוח ההסכמים בינה לבין יתר המעורבים ביצירת התינוקת וכן, מכוח העובדה שהיא הייתה זו אשר יזמה וליוותה את ההליך לכל אורכו. בית המשפט העליון קבע, כי ההסדר החוקי הקבוע בחוק, אינו מאפשר הכרה בהורות בדרך של מתן "צו הורות פסיקתי" מכוח הסכם פרטי.
ניצנים של שינוי:
59. בבע"מ 1118/14, טענה המבקשת, הטוענת להורות, כי היא הייתה הכוח המניע של הליך הבאת התינוקת לעולם. היא פעלה להשגת הסכמתם, המפורשת או מכללא, של כלל המעורבים בהליך והיוותה חלק בלתי נפרד ביצירת ההיריון. כל אלה, כך לטענתה, יוצרים כוח וזיקה מספקת שלה לתינוקת ומצדיקים את ההכרה בה כאמה. לעניין זה, קבע בית המשפט העליון כדלקמן (פסקה 21 לפסק דינו של כב' השופט הנדל):
"לסיכומו של עניין, ומבלי לטעת מסמרות באשר לשאלה העקרונית הם ראוי יהא להכיר בעתיד במודלים נוספים של הורות בכלל, ובהורות הסכמית בפרט - סבורני כי הכרה שכזו מחייבת הליך חקיקתי סדור, שיבחן את מכלול השיקולים הצריכים לעניין. לא ניתן, גם במובן הדין הראוי, להכיר בדרך של צו הורות פסיקתי בנסיבות העניין בהסכמים שנכרתו בין המבקשת לבין יתר המעורבים בהליך ההולדה, ולהקנות על בסיסם מעמד הורות למבקשת".
פס"ד זה מציג סוגיה סבוכה, מורכבת וכזו, המבטאת את השינויים בנורמות החברתיות, את ההתפתחות הטכנולוגית והקדמה, המאפשרים ומזמנים צורות ומבנים משפחתיים חדשים.
60. שתיקתו הרועמת של המחוקק והימנעותו מקביעת מסמרות באשר למהותה של "הורות" והדרכים להכרה בה, פותחת צוהר בפני בית המשפט ליתן הכרעות שיפוטיות המותאמות לשינויים החברתיים, לחידושי הרפואה ולהתפתחויות הרבות בטכניקות ההולדה. הסקירה הארוכה דלעיל, הובאה במטרה להמחיש את הסוגיות הסבוכות והדילמות המורכבות, שאינן נופלות לגדרי החוק והפסיקה. הדרך להכרעה בסוגיות אלה, מחייבת חשיבה מחודשת, מצריכה רגישות רבה, דורשת שקילה ואיזון בהתאם להשלכות נקודתיות ורוחביות. בית המשפט נדרש לעריכת מחקר מקיף וללמידה נרחבת, אך מעל לכל, נדרש הוא לאמונה וביטחון בתפקידו ליתן הכרעה צודקת ונכונה, אף במחיר של שינוי הסדר הקיים או שמא נאמר עריכת סדר בקיים.