65. ניסיון השנים האחרונות, מראה שבתי המשפט לענייני משפחה נדרשים ליתן מענה ראוי גם לסכסוכים שמקורם בתאים משפחתיים אלטרנטיביים. סבורה אני, כי במקרים אלה, הרציונל המרכזי צריך להיות רציונל המבוסס על הסכמה - בין אם הסכמה מפורשת ובין מכללא. כבר בשנות ה-80, הכיר בית המשפט העליון בסמכות לחייב בן זוג במזונות ילד אשר נולד מהזרעה מלאכותית מתורם זר. הכרה זו, שאבה חיותה מכוח הסכמה קונסטרוקטיבית או משתמעת של בן הזוג (ראו: ע"א 449/79 סלמה נ' סלמה, פ"ד ל"ד(2) 779 (להלן- "פס"ד סלמה")):
"משהסכים הנתבע להפריה מלאכותית של אשתו, הוא הסכים שיצטרף אדם נוסף למשפחתו. הוא גם ידע שלעולם לא יידע מי היה התורם האלמוני של הזרע לצורך אותה הפריה. הסכמה זו של הנתבע יש לראותה ככוללת התחייבות מכללא לפרנס את אותו קטין או קטינה שיוולד כתוצאה מאותה הפריה. כל מסקנה אחרת תביע לתוצאה שהדעת וההגיון אינם סובלים אותה. אותו קטין שיוולד כתוצאה מהפריה מלאכותית לא יכול לדעת מזרעו של מי נולד ואת בעל אמו אינו יכול לתבוע. קטין כזה יפול למעמסה על החברה. על כן ברור לדעתי, שכאשר אדם מסכים שאשתו תופרה בהפריה מלאכותית, הוא מסכים ומתחייב מכללא הן כלפי אשתו והן לטובת הילד שיוולד לפרנס ולזון את הקטין שיוולד כתוצאה מאותה הפריה. המסקנה היא שתביעת התובעת מס' 2 (הילדה) למזונותיה יכולה להתבסס גם על התחייבות מפורשת או מכללא כזו של הנתבע.
לביסוס נימוקו זה הסתמך השופט המלומד בין היתר על שני פסקי-דין שניתנו בארצות הברית, והם: Gursky v. Gursky 242 N.Y.S 2d 406; People v. Sorensen 437 P. 495' 499. בפסק-הדין בענין גורסקי, שניתן בשנת 1963, החליט בית-המשפט העליון במדינת ניו-יורק, שאמנם ילד שנולד מהזרעה מלאכותית בהסכמת הבעל איננו נחשב "לילד חוקי" של הבעל, אך הבעל חייב לזון את הילד גם אחרי שהתגרש מהאשה.
באותו מקרה היתה הסכמה בכתב של הבעל להזרעה מלאכותית. בית-המשפט ביסס את החיוב במזונות הן על הסכם מכללא והן על השתק לפי דיני היושר. בפסק-דין בענין סורנסן, שניתן על-ידי בית-המשפט העליון במדינת קליפורניה, הרחיק בית-המשפט לכת וקבע שאף לענין אחריות פלילית, לפי הוראת חוק האומרת שאב של קטין אשר נמנע ביודעין ובלי הצדק חוקי לספק לקטין את צרכיו אשם בעבירה, נחשב בעל של אשה אשר הסכים להזרעה מלאכותית כ"אב" של הילד שנולד. הנימוק העיקרי של בית-המשפט היה בזו הלשון (בע' 499):
""... אדם סביר, אשר עקב אי יכולתו להפרות, משתתף באופן אקטיבי ומסכים להזרעה מלאכותית של אשתו בתקווה שיווצר ילד שאליו הם יתייחסו כלא ילד שלהם, יודע שהתנהגות כזו נושאת אתה התחייבות משפטיות של אבהות ואחריות פלילית בגין אי תמיכה. אדם אשר מסכים ליצירת הילד איננו יכול ליצור יחסים זמניים שהוא יקבל אותם או יתכחש להם כרצונו, אלא ההסדר צריך להיות בעל אופי כזה, שיטיל עליו חובה לתמוך באלה שעבור קיומם הוא אחראי באופן ישיר. כפי שצויין על-ידי בית-המשפט שדן בענין, יהא זה בטוח להניח שבלי ההשתתפות האקטיבית וההסכם שלה נתבע הילד לא היה נוצר."" "(ההדגשות שלי א.א.ס).