78. אין ברצוני להידרש לחקיקה הספציפית החלה בכל מדינה ומדינה בארצות הברית, לעניין האפשרות הניצבת בפניו של הורה מאותו המין, הנעדר קשר ביולוגי לילד - לאמצו. פסיקה תקדימית זו של בית המשפט העליון בקנזס ביססה הכרעתה על דוקטרינה של "הורות דה-פאקטו" - "Doctrine of de facto Parentage", המעניקה זכויות מעין-הוריות לבן הזוג אשר נטל חלק פעיל בהליך הלידה וההורות. דוקטרינה זו, אומצה בחלק מהמדינות בארצות הברית, שכן הלכה למעשה, היא מחייבת את בתי המשפט לקבל החלטה מעשית באשר לאופי היחסים ההוריים. כאשר במצב בו האם הביולוגית מתנגדת לקשר האמור, יידרש בית המשפט להכריע, על סמך הנסיבות והראיות שלפניו, האם מוצדק וראוי להותיר את הקשר על כנו.
79. בית השפט העליון בקנזס קבע, כי ניתן לאכוף את הסכם ההורות. כך נקבע בעמוד 29 לפסק הדין:
Although Goudschaal’s rights were initially paramount - which was the legal privilege of being the biological mother - she had exercised her “parental preference” (the doctrinal name Kansas gives to these protected rights) by entering into a co-parenting agreement with her partner. Parental preference can be waived, the court reasoned, and “courts should not be required to assign to a mother any more rights than that mother has claimed for herself.”
“If,” the court explained, “a parent has a constitutional right to make the decisions regarding the care, custody, and control of his or her children, free of government interference, then that parent should have the right to enter into a co-parenting agreement to share custody with another without having the government interfere by nullifying that agreement, so long as it is in the best interests of the children".
בית המשפט ראה במתן תוקף להסכם ההורות המשותפת, כמהלך טבעי ומתבקש, חרף התנגדותה המאוחרת של האם הביולוגית. בית המשפט העלה על נס את זכותו של ילד לשני הורים וציין, כי אין נפקא מינה, לזהותם המגדרית.
80. הנה כי כן, רואים אנו, שבכוחה של הורות שבסיסה הוא הסכמי, לעלות יפה מקום בו בני הזוג ישכילו לעמוד על הצרכים הייחודיים הנוגעים להם עצמם ולילדם. "הסכם ההורות" מוליד למעשה, תחושה של אחריות משותפת ומחויבות כלפי התא המשפחתי המיוחד בו בחרו הם לפעול וכלפי הילד שיגדל ויתפתח במערכת המשפחתית אותה ירקמו. אין עסקינן בתפיסה משוללת המציאות, אלא בצורך, המחייב שינוי מחשבתי ותפישתי, והבנה, כי קשרי משפחה והורות מושתתים הם על מצע שאינו קבוע, אלא כזה הדורש ראייה רחבה ובחינה רב ממדית.
פתרון זה, עשוי לאפשר לזוגות רבים לממש את זכותם להורות, הלא היא זכות יסוד הנתפסת כזכות טבעית, כזו הנובעת מהאנושיות שלנו ומהווה חלק בלתי נפרד מדרכנו למימוש עצמי והגשמה עצמית. יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת ביניש בע"א 7155/96 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נא (1) 160, בעמ' 175:
"במיוחד נכון הדבר כשמדובר בשאיפתו של אדם להגשים את אישיותו, ולתת ביטוי לרצונותיו בכל הנוגע למוצאו, למשפחתו, לרגשותיו כלפי אלה ולמבוקשו לתת להם ביטוי גלוי. בעידן בו "כבוד האדם" הינו זכות יסוד חוקתית מוגנת יש ליתן תוקף לשאיפתו של אדם להגשים את הווייתו האישית, ומטעם זה יש לכבד את רצונו להשתייך לתא המשפחתי שהוא רואה עצמו חלק ממנו".
עוד לעניין זה, ראו דבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה בבג"ץ 10533/04 איל ויס נ' שר הפנים, סד (3) 807, בעמ' 846:
"אין לאדם זיקה אנושית חשובה בחייו מהזיקה לילד, וכאשר ביטוי השייכות הזו נתקל באי-אמון מובנה מצד הרשות הציבורית, הדבר מלווה בפגיעה אנושית שיש בה מן הפגיעה בכבוד האנושי".
81. תימוכין למודל של קביעת הורות בהסכמה ניתן גם למצוא במאמרו של פרופ' יחזקאל מרגלית "על קביעת הורות משפטית בהסכמה כמענה לאתגרי קביעת ההורות המשפטית בעת החדשה", דין ודברים ו', תשע"ב עמודים 598-599. לדידו של מרגלית, המודל של קביעת הורות בהסכמה מאפשר לקבוע באופן הראוי והצודק ביותר, את זהותו של ההורה המשפטי מבין ההורים השונים. מודל זה הוא המקיף, הגמיש והישים ביותר לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות, הן בדיני המשפחה המודרניים והן בדיני החוזים. מודל זה קובע, כי כל פרט אשר התכוון, רצה והסכים לשמש כהורה משפטי של הילד, זכאי לממש את זכותו זו, מבלי שהמדינה תנסה להערים קשים בכדי למנוע זאת ממנו. דווקא רצונו וכוונתו הראשוניים של אדם להפוך להורה, הם המצדיקים יותר מכל את זכותו לפריון ולהורות:
"המודל הנורמטיבי המוצע במחקרי נשען הן על טיעונים נורמטיביים והן על ניצניו הראשוניים של שינוי במשפט הנוהג. נורמטיבית אני מוכיח כי קביעת הורות משפטית בהסכמה היא ההסדרה הראויה, הגמישה והמנומקת ביותר בשל השינויים המרכזיים בדיני משפחה בארץ ובעולם. במישור המשפטי הפוזיטיבי טענתי המרכזית היא שקביעת הורות בהסכמה עולה זה מכבר בקנה אחד עם המודלים הקיימים לקביעת הורות משפטית המשתלבת עמם היטב. מודל נורמטיבי זה אף משתלב במערך הדינים הנוהג במשפט הישראלי ועולה בקנה אחד עם תפיסות היסוד המגולמות בדיני המשפחה המשפחה בכלל וביחסי הורים וילדים בפרט".