98. בנוגע לטענת המדינה, לפיה לא תצמח כל טובה לתובעת 2, אם ימנו אותה כאפוטרופה על העובר או שמא יעניקו לה מעמד כשם שיש להשוות להורה הביולוגי, אזי איני יכולה לקבל טענה זו ואבהיר - נניח שהמדובר בזוג הורים של גבר ואשה, והאישה בהריון והמשפחה נקלעה לתאונה דרכים, במהלך התאונה האב נפטר אזי העובר יהיה זכאי לרשת אותו. זכות זו לא קיימת לעובר במקרה של שתי נשים, כמו במקרה של תיק זה, לו הטוענת להורות תלך חס וחלילה לעולמה במהלך ההריון, לא יהיה זכאי העובר לרשת אותה על פי הדין במידה ולא נערכה צוואה. ואמשיך לדוגמה נוספת, מה יקרה במקרה בו האם ההריונית שרויה בתרדמת הרי שלטוענת להורות אין כל זכויות כלפי העובר, וכלל לא מובן מאליו אם היא הייתה מתמנה כאפוטרופה בניגוד למצב לו היה מדובר בזוג הטרוסקסואלי. נכון להיום על פי הדין, אין זה משנה שהטוענת להורות הייתה שותפה לתהליכי ההפריה, והיא זאת אשר בחרה את התורם האנונימי, שילמה מכיסה את כל העלות של הטיפולים במשך השנים. רק בגלל שאין היא בעלת המטען הגנטי אין לה מעמד– לשם הבנת התמונה עלינו ללכת אחורה בזמן ולהכריע מתי בעצם מתחיל המסע בזמן הזה, שלפיו לטוענת להורות מעמד זהה למעמד של בן זוג או כמו של התובעת 1.
99. באשר לטענת המדינה, כי צו הורות לעובר משמעו כינון הורות עתידית- יאמר, כי אין המטרה להקנות לתובעת 2, יותר ממה שיש לתובעת מספר 1 ביחס לעובר. אלא להשוות בדיוק את המעמד מבחינת שווי זכויות וחובות כלפי העובר הזהים לבעלי המטען הביולוגי. כך שברי, שמיד עם לידת העובר, ניתן לרשום אותם כהורים והמדובר בזכות טבעית ולגיטימית. גם אם חס וחלילה במהלך ההריון יש צורך בטיפול רפואי כזה או אחר לעובר, אזי מן הראוי להשוות את המעמד של בן או בת זוג, הטוענים להורות, בדיוק למעמד של האם הביולוגית (בכפוף כמובן לשמירה על האוטונומיה על גופה) – ומדוע? התשובה לשאלה זו ברורה, הטוען להורות חב באחריות בכל המישורים כלפי העובר העתיד להיוולד. ואם חס וחלילה ייוולד ילד עם מום האחריות לגידולו, חינוכו בריאותו ופרנסתו תהא מונחת גם על הטוען להורות.
100. בעניין זה, ברצוני להפנות לפסק הדין של כב' השופטת יוכבד גרינוולד-רנד תמ"ש 18565-12-17 פלוני ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו, 7.1.18). במסגרת פסק הדין מונה כבוד השופטת שלל נימוקים למתן צו הורות פסיקתי. בין היתר, נוגעים נימוקים אלה לחובות הוריות, למזונות, לירושה עתידית, לסוגיית משמורת והסדרי שהות, לרצון לקנות יציבות ובטחון לתא המשפחתי אף מהבחינה הפסיכולוגית והחברתית. לטענתה, דווקא הסירוב למתן צו אשר יחול בפועל מיום הלידה, עלול לפגוע בקטין, לו חס וחלילה ייווצר מצב בו תיפגע כשרותה של האם הביולוגית בסמוך למועד הלידה. או-אז, יוותר העובר או הילד ללא מבוגר אחראי. כדבריה של כב' השופטת גרינוולד-רנד בעמוד 11:
"חלופה זו של מתן צו הורות שיחול מיום לידת הקטין והסדרת המצב המשפטי, כך שהוא יישר קו עם המצב שיהיה קיים בפועל מרגע לידתו ממילא, תמלא את כל המטרות ותשרת את טובת הקטין, כך שהוא ירוויח שני הורים שיכולים לקחת אותו לטיפולים רפואיים ולבצע עבורו פעולות משפטיות, כבר מרגע לידתו ומבלי שיתקיים חשש כי יוותר חלל משפטי שבו אין גורם שאחראי לגורלו. צו כאמור יבטיח את זכויות הילד העתיד להיוולד, במקרה שבו מי מהמבקשות תלך לעולמה טרם הלידה או במהלכה או במקרה שבו המבקשת 1 תהיה חסרת כשרות משפטית ".