117. לשיטתה הדברים שנאמרו בהקשר לחוק הפונדקאות יפים גם לעניינו. שכן צו ההורות הפסיקתי יוצר את הסטטוס המשפטי של בת הזוג כאם, ובלעדיו לא תוכר הטוענת להורות כאם מבחינה משפטית. דעתי אינה כדעתה. השאלה העולה מטיעון כאמור הינה, כי דין זהה אמור לחול גם על זוג הטרוסקסואלי שבו הגבר עקר – אך לא כך הדבר הלכה למעשה, ומכאן המדובר בהפליה וחוסר שוויון. כבוד השופטת עפרה ורבנר נתנה דעתה לסוגיה (ראו עמוד 33 לפסק הדין) אך רק ביחס למילוי הטפסים בעת מתן תרומת הזרע ולא לעניין צו ההורות. יחד עם זאת אציין, כי נכון להיום בני הזוג של הנתרם בעת הליך הפריה מחויבים לחתום על מסמכים וזאת בהתאם לדרישות בנק הזרע ומשרד הבריאות. המעיין במועד פרסומו של מאמרו של המלומד קורניאלדי המוזכר בפסק דינה של כבוד השופטת עפרה ורבנר, ילמד כי המדובר בשנת תשנ"ו- 1996. מאז ועד היום חלפו למעלה משני עשורים וחלו תמורות נכבדות בהליך יצירת ההורות, שאינן נחלת המשפחות ההטרוסקסואליות בלבד והחלה הכרה במשפחות מאותו המין. הפסיקה הענפה והמאמרים הרבים שנכתבו בעקבות כך מדברים בעד עצמם.
118. לדידו של כבוד השופט סארי ג'יוסי, צו ההורות הוא דקלרטיבי, וזאת כפי שקבעה כבוד השופטת הילה גורביץ שיינפלד, בתמ"ש 57390-09-16 ב.צ ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה משרד הרווחה והשירותים החברתיים, (פורסם בנבו 30.1.17), שעליו הוגש הערעור. הטעמים עליהם ביססה החלטתה היו, כי במידה ונקבע שיש ליתן צו שתחולתו מיום הלידה - אזי רק אז יש לבדוק האם הצו הוא הצהרתי או מכונן וכי המדובר בשני שלבים שונים. השלב הראשון – בו בודקים האם בכלל יש ליתן צו הורות ואם כן ממתי. במידה והתשובה חיובית אזי כבר נשקלו כל השיקולים בדבר מתו צו כאמור. קרי, זוגיות קיימת, ההחלטה להביא ילד וכדומה. השלב השני- נבחן את סיווג הצו כהצהרתי או מכונן. משעה שבית המשפט מצא כי ההורות מתקיימת מיום הלידה הרי שיש ליצור "נורמליזציה" ככל שניתן, בין הורות זו להורות ביולוגית – ולאחריה אין מקום עוד לאבחנה ביניהם ( ראו: עמוד 38 -39 לפס"ד) וכדבריו:
"ודוק: משניתן צו ההורות והוחלט כי זה חל מיום הלידה, לאחר שבית המשפט בחן מכלול השיקולים, הרי שבכך "מיסד" משפטית את המצב "העובדתי" ששרר לפני מתן הצו (היינו: לידת ילד לתוך תא משפחתי, כאשר לידתו היא פרי החלטה ותכנון משותפים). בית משפט אינו יוצר בכך הורות יש מאין, אלא שההורות קיימת והוא אך מצהיר עליה. בהקשר זה היטיב לתאר זאת בית משפט קמא בגדרי פסק דינו, תוך שהפנה לעמדתו של השופט נ. שילה בתמ"ש 41067-04-16 ב"כ היועמ"ש נ' פלונית [פורסם בנבו] (1.12.16), אשר מקובלת עלי.
[...]
ומעל הכל, ההחלטה לפיה הצו במקרה כזה הוא הצהרתי היא החלטה המקיימת את עיקרון השוויון. היום, זוגיות של בני/ות זוג מאותו מין, לפי ההכרה החברתית והמשפטית, הינה זוגיות שמעמדה הוכר כשווה לזוגיות הטרוסקסואלית, ומשכך, ראוי לשוות להורות שהיא תולדה של זוגיות מעין זו, בנסיבות המתאימות המצדיקות מתן צו הורות שתוקפו מיום הלידה, מעמד שווה להורות "טבעית/ביולוגית" כתוצאה מזוגיות הטרוסקסואלית."