26. לדברים אלו משמעות גדולה במיוחד לאור העובדה שהתובעים חוו על בשרם, במסגרת הטיפול אצל ד"ר לב רן, תהליך דומה שבמהלכו הוחזרו להם 4 עוברים, נקלטו תאומים וההיריון הסתיים בלידה מוקדמת. משכך, הייתה להם המודעות לכך שהחזרת מספר דומה של עוברים יכולה להביא להריון של יותר מעובר אחד, אשר יכול בשל כך להסתיים בלידה מוקדמת.
27. נקודה חשובה נוספת שיש לקחת אותה בחשבון היא רצונם העז של התובעים בילדים. נקודה זה צוינה על ידי מומחה הנתבעים פרופ' שלו ומן הראוי לעמוד עליה. מיד עם נישואי הזוג בשנת 1994 במלאת לאיריס 20 ולאחר שהייתה נשואה במשך כששה חודשים, החלו היא ובעלה אורן בקבלת טיפולי הפריה. טיפולי ההפריה נמשכו במשך שנים רבות עד לאירוע ההפלה, במהלכם קיבלה איריס טיפולים הורמונאליים, נכנסה להיריון, עברה הפלה בשבוע מוקדם. במהלך הטיפולים אובחנה ציסטה והיא הצטרכה לעבור ניתוח בגינה. תוך כדי הטיפולים, בהיות איריס בת 24 בלבד גיל צעיר מאוד היא עוברת בתמורה לתשלום סכום נכבד. זאת ועוד, גם לאחר אירוע ההפלה האמור, איריס ממשיכה בטיפולים אצל ד"ר כהנא במשך שנים רבות נוספות עד שהצליחה ללדת ילד. בעדותו של אורן מובעת תמיכה איתנה באיריס. כל אלה יחדיו יכולים להעיד כי בני הזוג היו נחושים מאוד להביא ילדים לעולם ועל כן היו - קרוב לודאי - מוכנים לקחת סיכון של היריון רב עוברים, בתמורה להגדלת הסיכוי למימוש רצונם.
28. בהמשך לטענה בדבר רצונם העז של התובעים בילדים, מתווספת העובדה שלאחר שנקלטו 3 עוברים, והתובעת מסרה זאת טלפונית לד"ר כהנא, הוא המליץ לה על דילול עובר אחד כדי להבטיח את שלום ההיריון כולו כדי למנוע לידה מוקדמת. גם הרופאים בביה"ח שיבא, שם טופלה התובעת מס' פעמים במהלך ההיריון, המליצו לתובעים על דילול עובר אחד, אך התובעים סירבו. יש לראות בהחלטה שלא לבצע דילול אינדיקציה ברורה נוספת כי התובעים היו מוכנים ליטול סיכון כי ההיריון לא יעלה יפה בתמורה להגברת הסיכוי בהבאת ילד לאוויר העולם.
29. אף העובדה כי התובעים המשיכו לקבל טיפולי הפריה אצל ד"ר כהנא משך 6 שנים לאחר האירוע הנדון מעידה על כך שהתובעים לא הרגישו מרומים בזמן אמת ולא הייתה להם כל טענה כנגד ההסברים שנתן להם ד"ר כהנא. אילו לא ניתנו להם ההסברים, כנטען על ידם, הרי שלא היו בוטחים עוד בד"ר כהנא לאחר איבוד ההיריון הנדון ולא היו ממשיכים טיפול אצלו לאחר מכן. יתר על כן, לאחר לידת בנם יובל, בשנת 2007 העניקו התובעים ברכה ממוסגרת על מסירותו וטיפולו המקצועי בהם (ר' נספח 108 לתצהיר ד"ר כהנא). התנהגות זו מעידה כי התובעים לא סברו שמידע כלשהו לא נמסר להם כראוי ע"י ד"ר כהנא.
העלאת הטענה בדבר אי מתן הסברים ע"י ד"ר כהנא למעלה משבע שנים לאחר האירוע, ולאחר המשך טיפול אצלו משך שנים רבות, עומדת בעוכריהם של התובעים ושומטת את הבסיס לתביעתם.
דברים דומים אומרת גם כב' השופטת רונן בפסה"ד בעניין משיח בעמ' 42:
"העובדה שלא באו בטענות כלפי פרופ' משיח מלכתחילה אלא רק בדיעבד, היא דווקא בעוכריהם, ומחזקת את טענותיו של פרופ' משיח כי הוא מסר להם את מלוא המידע הנדרש".