לסיכום, גם קיומה של מטרה ציבורית ראויה אינו מצדיק גביית היטל בחריגה מסמכות ובניגוד לעקרון חוקיות המינהל.
עיקר הטענות בתביעה שכנגד
44. בכתב התביעה שכנגד חוזרות הנתבעות על טיעוניהן בכתב ההגנה, המבססים את דרישתן להשבת כספי היטל ההשבחה שנגבו בגין מגרשים 8 - 12, ומוחזקים בקופת התובעות מזה 3 שנים בחוסר סמכות מובהק, לנוכח פסק הדין החלוט והשומה המוסכמת. מאחר שכך, אין צורך לחזור ולפרט את הטענות. השורה התחתונה היא דרישה להחזיר סך של 1,995,661 ₪ עבור ההיטל ששולם בגין מגרשים 8 - 11, וסך של 173,093 ₪ עבור ההיטל ששולם בגין מגרש 12, הכול בערכים נומינאליים, על פי הערכת השמאי מיום 16.5.16, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה. עוד מבקשות הנתבעות לפסוק הוצאות שיביעו את מורת הרוח מהתנהלותן המזלזלת של התובעות.
--- סוף עמוד 18 ---
45. בכתב ההגנה שכנגד חוזרות התובעות וטוענות כי הנתבעות התחייבו לשלם ואף שילמו היטלי השבחה על פי שומה סופית, ולאחר מכן פעלו בחוסר תום לב ובניגוד להתחייבותן, לביטול התשלום ביחס למגרשים 8 - 12. הן חוזרות על טענת השיהוי בהעלאת השגות הנתבעות על כתב ההתחייבות. התובעות אף ציינו כי לא הגיעה מאת הנתבעות כל הודעת ביטול בגין פגם בכתב ההתחייבות ולכך השלכות. כתב ההתחייבות חוקי ונתנאל ראתה בזכויות במקרקעין ככאלו המחיייבות אותה לשלם היטל השבחה ולכן בדין שילמה.
46. טענת הפטור מהיטל ההשבחה נטענה אך ביחס למגרשים 8 - 12, כאשר ביחס למגרשים 4-7 לא הועלתה כל טענה כנגד חוקיות כתב ההתחייבות/אילוץ או כפיה, וגם אם נפל פגם בכתב ההתחייבות אין מקום להורות על ביטולו נוכח זניחותו והעובדה ששני הצדדים מילאו את חלקם בו לפני שנים רבות. התובעות הפנו לפסיקה על פיה בוטלה התחייבות אך נקבע פטור מהשבה של החלקים שבוצעו נוכח האינטרס הכלכלי שהופק בהגדלת זכויות הבניה.
דיון והכרעה בתביעה ובתביעה שכנגד
47. למען הנוחות, ישורטט מתווה הדיון בתרשים זרימה, כדלקמן:
--- סוף עמוד 19 ---
לחילופין, האם ניתן לחייב את הנתבעות בהיטל השבחה בגין מגרשים 8 - 12 בשל כתב ההתחייבות?
שאלות ביניים:
האם ביסוד החתימה על כתב ההתחייבות היו כפיה או אילוץ? האם חלה הלכת דירות יוקרה?
-----------------------------------------------
האם היה שיהוי בהעלאת טענת הכפיה? האם - למרות הלכת דירות יוקרה - יש לאכוף את כתב ההתחייבות, בשל שיקולים של צדק?
--- סוף עמוד 20 ---