5. בשנים שחלפו מאז קבלתה יושמה הלכת קנית בפסיקתן של הערכאות השונות. עם זאת, יישומה בפסיקה חידד את השאלות שהיא מעוררת. שאלות אלה קשורות בין השאר לכך שמבחינות רבות מעמדו של צד לחוזה פיתוח אינו שונה, בכל הנוגע לתוכן של זכויותיו, ממעמדו של חוכר לדורות או בעלים...
דיון והכרעה
--- סוף עמוד 21 ---
43. כפי שצוין בפתח הדברים, המסגרת הנורמטיבית החלה על תשלום של היטל השבחה קבועה בתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה. על-פי לשון החוק, רק בעלים או חוכר לדורות של מקרקעין חבים בתשלום של היטל השבחה. קביעה זו מבטאת את התפיסה כי בעל הזכויות העיקרי בקרקע, הנהנה מן ההשבחה, צריך לשתף את הציבור בחלק מן ההתעשרות שהורעפה עליו. עיקרון זה הוא מוסכם. עם זאת, בענייננו מתעוררת השאלה כיצד יש לפרש את המונח בעלים או חוכר לדורות, וליתר דיוק, האם צד לחוזה פיתוח צריך להיחשב כבעלים או כחוכר לדורות לצורך תשלום היטל השבחה. ...
...
סיכום
75. העולה מפסק דיני הוא כי יזם בתקופת פיתוח נמצא במעמד של חוכר לדורות לצורך תשלום של היטל השבחה". (ההדגשות בקו תחתון - הוספו).
באותו פסק דין הוסיף כבוד השופט שהם, בהסכמה: "... מעמדו של היזם בתקופת הפיתוח הינו שווה ערך (או קרוב עד מאד) למעמד של חוכר לדורות. על כן, מוצדק לחייבו בהיטל השבחה, תוך עריכת התאמות וקיזוזים".
יצוין, כי בעניין בר יהודה הוגשה ביום 25.5.16 בקשה לקיום דיון נוסף (דנ"א 4213/16 הוניגמן ובניו בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון) וזו נדחתה (ביום 26.12.17), כך שהלכת בר יהודה שרירה ותקפה.
כך נקבע גם בהלכת בלוך, לרבות בדנ"א בלוך, שבו דחה כבוד הנשיא (כתוארו אז) גרוניס את הבקשה לדיון נוסף, וציין: "נקבע, כי הפרשנות הראויה למונח חוכר לדורות שבסעיף 2(א) לתוספת השלישית לחוק היא פרשנות המובילה לכך, שהחייב בתשלום היטל ההשבחה הוא גם מי שמעמדו עולה באופן מהותי לכדי מעמד של חוכר לדורות. בהתאם לכך, בית המשפט קבע, כי על אף שהעותרים אינם מוגדרים כחוכרים לדורות בחוזה המשבצת, מעמדם בפועל במקרקעין מאפשר להם ליהנות מן ההשבחה ולממש את זכויותיהם הנובעות ממנה, באופן המצדיק לראות בהם מבחינה מהותית, ומנקודת מבט כלכלית, כמי שחבים בתשלום היטל ההשבחה. זאת, בלא צורך להכריע בדבר מעמדם הקנייני בקרקע" (פסקה 4 לפסק הדין. ההדגשה הוספה).
עד כאן ההלכה שהייתה רווחת בעת מתן פסק הדין הראשון, וההלכה שנתחדשה לאחריו.