49. נקודת המוצא לדיוננו היא, כי משלא הוגש ערעור על פסק הדין הראשון הרי שהוא חלוט, בכל הקשור למגרשים 8 - 12. אעיר, כי טענת התובעות שלפיה פסק הדין הראשון שגוי מיסודו - תמוהה, בהתחשב בכך שהן לא הגישו לגביו ערעור במועד, ומשכך, אין להן אלא להלין על עצמן. טענתן שלפיה פסק הדין כביכול אינו חלוט, מאחר שלא ניתן היה לערער עליו כל עוד לא הסתיימה עבודת
--- סוף עמוד 22 ---
השמאי שאליו הוחזר התיק לשם הפרדת השומות, אינה נכונה. פסק הדין שניתן היה סופי, והוגדר כפסק דין, וניתן היה לערער על הקביעה המהותית (שעליה חולקות התובעות), שלפיה אין הנתבעות חבות בהיטל השבחה, בלא קשר להשבת התיק אל השמאי לצורך הנ"ל, שהוא עניין טכני. כך אכן נהגו התובעות (כפי שהעירו, בצדק, הנתבעות, בסעיף 43 לסיכומיהן), כאשר הגישו את הערעור המנהלי (המונח כעת לפניי) על פסק הדין השני, מבלי להמתין להבהרה הנוספת של השמאי.
50. נוסף על כך אין חולק, כי על פי השומה המוסכמת, דין מגרש 12 - לעניין החבות בהיטל השבחה - כדין מגרשים 8 - 11 על פי פסק דין חלוט (ר' סעיף 12 לכתב התביעה, נספח ח לכתב התביעה, סעיף 3.10 לכתב התביעה שכנגד).
51. התובעות הקדישו חלק נכבד מסיכומיהן לניתוח סוגיית קיומו של מעשה בית דין, הפנו לפסיקה (למשל - (ע"פ 447/88 לוונטהל נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 1 (1990) [עניין לוונטהל]; רע"פ 797/07 יצחק כהן נ' מדינת ישראל [29.7.13] [עניין כהן]; ע"א 581/72 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(2) 513, 520 (1973)) ולספרות (נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (התשנ"א)), והעלו טענות לקיומם של סייגים לכלל, אשר - לטענתן - ענייננו נכנס בגדרם. זאת בשל היעדר השתק פלוגתה, שינוי באקלים המשפטי, טעמי צדק, מאחר שמדובר בדיני מיסים שבהם לא חלה תורת ההשתק, מאחר שאין כאן בכלל הלכה חדשה, ועוד.
כך, למשל, לטענתן, אין זהות בין הפלוגתה שנדונה בפסק הדין הראשון לבין הפלוגתה שנדונה בענייננו: שם הרכיב המשפטי היה כי התובעות הן בנות רשות לפי הלכת קנית, ואילו כאן הנתבעות הן חוכרות לדורות, כפי שנקבע בהלכת בר יהודה. בכך השתמשו למעשה התובעות בתוצאה שאליה הן שואפות, כדי להגדיר את השאלה. שהרי בטרם נגיע למסקנה הנ"ל, תחילה עלינו לקבוע שיש להחיל את הלכת בר יהודה, הקובעת, בשונה מהלכת קנית, שאף שהנתבעות אינן מוגדרות כחוכרות לדורות בהסכם הרלוונטי, מעמדן בפועל במקרקעין מאפשר להן ליהנות מן ההשבחה ולממש את זכויותיהן הנובעות ממנה, באופן המצדיק לראות בהן, מבחינה מהותית, ומנקודת מבט כלכלית, כמי שחבות בתשלום היטל ההשבחה.