--- סוף עמוד 54 ---
בלא תלות בהוצאות בהן נושא יזם בהליכי התכנון. אכן, אין לבודד את הוראות התכנית ולחייב את הנישום בהשבחה לפי כל הוראה בנפרד (ראו נמדר, בעמ' 236). חלף כך, יש לבחון את הוראות והשפעות התכנית כמכלול. אלא שהחוק מורה במפורש כי יש לבחון את השבחת המקרקעין כפועל יוצא של התכנון שאושר, ולפיכך התחשבות בנתונים חיצוניים שאינם תוצר של פעולה זו בעת שומת ההשבחה אינה מתיישבת עם הוראות החוק".
סיכום לעניין הכרעות בית משפט קמא בעמ"נ
106. לנוכח כל האמור, צדק בית משפט קמא בכל קביעותיו בפסק הדין השני, ואין מקום להתערב בהן. משכך, דין הערעור להדחות.
107. נותרה שאלה אחת לדיון, והיא שאלת ההוצאות שנפסקו.
ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא
108. "יש להזכיר מושכלות ראשונים לפיהם בית משפט של ערעור לא יתערב בפסיקת הוצאות אלא במצבים חריגים ביותר - 'כשנפלה טעות משפטית או נתגלו פגם או פסול בשיקול הדעת בעת שקילת שאלת ההוצאות, ואלה מתגלים מפסק הדין' (ע"א 406/80 אלקיים נ' הוברמן, פ"ד לו (4) 416, בפסקה 3 וההפניות שם (1982))" (ע"א 2912/16 אלשייך הנדסה בע"מ נ' קורין יהודה [10.1.19], פסקה 19, ההדגשות במקור; וראו גם ע"א 944/18 אסכנדר ג'באלי נ' בני עאדל ג'באלי חברה לעבודות עפר ופיתוח [15.4.19], פסקה 7).
פסיקת הוצאות היא פררוגטיבה של הערכאה הדיונית, "הרואה לנגד עיניה את מכלול נסיבותיו של התיק ואת ההתנהלות הצדדים במשפט, והתערבות ערכאת ערעור היא במשורה" (רע"א 6568/05 כץ נ' כץ [17.8.05], פסקה ג(1)). במקרה דנן לא מצאתי כל נימוק שלפיו יש מקום להתערב. בהתחשב בתמונה הכוללת, שהייתה לנגד עיני בית משפט קמא, סבר כבוד השופט שטרנליכט כי 55,000 ₪ הוא סכום ההוצאות הראוי. בניגוד לטענת התובעות, הוא לא ציין כי מדובר בהוצאות לדוגמה ולא קבע כל קביעה אחרת בנושא זה. משכך, איני מוצאת מקום להתערב, אף בנקודה זו, והערעור על ההוצאות שנפסקו - נדחה.
סוף דבר
109. התביעה בת"א 51962-05-15 - נדחית.
התביעה שכנגד בת"א 51962-05-15 - מתקבלת, ואני מחייבת את התובעות (הנתבעות שכנגד) להשיב לנתבעות (התובעות שכנגד), ביחד ולחוד, את מלוא הסכומים ששולמו בגין היטל השבחה
--- סוף עמוד 55 ---
עבור מגרשים 8 - 12, בתוספת הצמדה וריבית, כדין (ואני מפנה בעניין זה לסעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980 ולסעיף 17 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה).