14. המשיבות סברו כי צו ההורות הפסיקתי הינו צו הצהרתי בעל תחולה למפרע, כדוגמת צו ירושה וכדוגמת פסק-דין המצהיר על גילו של אדם מכוח חוק קביעת גיל, וכן בדומה לצו המצהיר על בני זוג כידועים בציבור.
15. המשיבות אף טענו, כי צו הורות פסיקתי בעל תחולה מיום הלידה של הקטין עולה בקנה אחד עם סעיף 7 לאמנה הבינלאומית לזכויות הילד, סעיף הקובע שהילד יירשם מיד לאחר לידתו ותהא לו ממועד לידתו הזכות להיקרא בשם, לרכוש אזרחות, וככל האפשר להכיר את הוריו ולהיות מטופל על-ידם.
דיון והכרעה
16. הזכות להורות הוכרה כאחת מזכויות היסוד של האדם בישראל, וכזכות הנמצאת במדרג גבוה בסולם ערכי-אנושי ומהווה חלק מטבעו של כל אדם, מחירותו ומכבודו.
עיין לעניין זה ב-בג"צ 4077/12 פלונית נ' משרד הבריאות [פורסם בנבו] (5/2/13), ועיין גם ב-בג"צ 7444/03 בלאל מסעוד דקה נ' שר הפנים [פורסם בנבו] (22/2/10)
באשר לקשר ההורי, התבטא כב' השופט חשין ב-דנ"א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, [פורסם בנבו] (15/8/95), כדלקמן:
"משפט הטבע הוא שאב ואם מן הטבע יחזיקו בבנם, יגדלו אותו, יאהבו אותו, וידאגו למחסורו עד אם גדל ראיה לאיש. זה יצר הקיום וההישרדות שבנו - 'קול הדם' ערגת קדומים של אם לילדה - ומשותף הוא לאדם לחיה ולעוף... קשר זה חזק הוא מכל חזק, והוא מעבר לחברה, לדת ולמדינה... משפט המדינה לא יצר את זכויות ההורים כלפי ילדיהם וכלפי העולם כולו. משפט המדינה בא אל המוכן, אומר הוא להגן על אינסטינקט מולד שבנו, והופך הוא 'אינטרס' של הורים ל'זכות' על פי דין, לזכויות של הורים להחזיק בילדיהם".
עיננו הוראות כי באופן ישיר ואינסטינקטיבי, ההתייחסות לקשר ההורי הינה כקשר של דם, דהיינו קשר ביולוגי, שמשליך כמובן גם על היבטים רגשיים, וגם על חובות וזכויות.
17. פרופסור דפנה ברק-ארז, במאמרה "על סימטריה וניטרליות: בעקבות פרשת נחמני", עיוני משפטי כ(1) 197, בעמ' 200 (1996), מציינת:
"הזכות להיות הורה היא זכות עצמאית ולא רק ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי. מימושה של אופציית ההורות אינה רק דרך חיים אפשרית אלא מושרש בקיום האנושי. יהיה מי שימצא בה מזור לבדידות; אחר יתמודד באמצעותה עם תודעת המוות".
מימוש הזכות להורות מושרשת ומוטמעת בטבע האדם משחר ימי האנושות.
רחל אמנו, בפנייתה ליעקב ובכאבה על היותה עקרה, אמרה: "... ותאמר אל יעקב הבא לי בנים ואם אין מתה אנוכי" (בראשית ל, א), ו-רש"י על המקום מפרש באשר למילים "מתה אנוכי": "מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת".
בדנ"א 2401/95 רותי נחמני נ' דניאל נחמני [פורסם בנבו] (12/9/96) נדונה בהרחבה הזכות להורות ומהותה תוך קביעה כי: