נוסחו כיום של סעיף 3 לחוק האימוץ, הינו כי "אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד" בכפוף להותרת שיקול דעת לבית המשפט ליתן צו אימוץ למאמץ יחיד בשתי סיטואציות מיוחדות, והן כאשר המדובר בבן-זוג של ההורה הקיים או אם הורי המאומץ נפטרו והמאמץ הינו קרוב של המאומץ ולא נשוי.
בהקשר להורות זו מכוח אימוץ, קובע חוק האימוץ כי האימוץ יוצר בין המאמץ למאומץ את אותן חובות וזכויות הקיימות בין הורים ובין ילדיהם, ומקנה למאמץ ביחס למאומץ את אותן הסמכויות הנתונות להורים ביחס לילדיהם ובמקביל, האימוץ מפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו הביולוגיים והסמכויות הניתנות להם ביחס אליו, אלא אם כן ניתן צו אימוץ מצומצם.
יחד עם זאת, מדגיש חוק האימוץ, כי אימוץ לא פוגע בדיני איסור והיתר לענייני נישואין וגירושין, אשר לגביהם נותרה רלוונטיות לאותה הורות טבעית ביולוגית, ולאותם קרובי משפחה הקרובים למאומץ בקרבת דם.
יש לשים לב וליתן את הדעת לכך, שבניגוד להורות הטבעית, אשר אף אם המשפט יכול לבטל חובות וזכויות בקשר אליה, אין הוא יכול לבטלה כליל, הרי הורות מכוח צו האימוץ ניתנת לביטול, בבחינת הפה שאסר הוא הפה שהתיר, ואותו חוק שאיפשר אימוץ וקבע את גדריו, גם קבע בסעיף 19 כי בית המשפט רשאי לבטל את צו האימוץ בנסיבות מסוימות, ואף קבע בסעיף 20 מה תוצאות ביטול צו האימוץ.
גם בהיבט זה, קיים הבדל בין המצב של הורות ביולוגית וקשר גנטי בין ילד להורה לבין מצב בו הקשר מעוגן בצו משפטי שכונן את הקשר.
26. הזיקה הרביעית והרלוונטית לענייננו, המאפשרת הכרה בהורות, הינה זיקה לזיקה, פרי פיתוח הפסיקה. זיקה זו מאפשרת הכרה בהורות, גם במקרים בהם שני ההורים הינם בני אותו מין.
כפי שפורט לעיל, חוק האימוץ מאפשר הורות של מאמץ שאינו בעל קרבה גנטית למאומץ, אולם לשון החוק אינה מאפשרת לבני זוג מאותו מין לאמץ, שכן סעיף 3 לחוק קובע שההורים המאמצים יהיו איש ואשתו יחד.
הפסיקה הכירה באפשרות האימוץ במקרים של זוגות חד-מיניים המקיימים מערכת משפחתית.
בע"א 10280/01 ירוס-חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (10/1/05), נפסק על-ידי בית המשפט העליון, כי נשים המקיימות מערכת יחסים זוגית משותפת, כשירות לאמץ על-פי דין באופן הדדי זו את ילדיה של זו, כמובן בכפוף לבחינת שאלת טובת הילד.
27. דרך נוספת לקביעת הורות משפטית על-פי חוק הינה מתן צו הורות במקרים בהם המדובר בילד שנולד בהתאם לחוק הפונדקאות.
צו הורות הוגדר בסעיף 1 לחוק הפונדקאות כ"צו בדבר אפוטרופסות של הורים מזמינים על ילד".
הליך הפונדקאות בהתאם להוראות חוק הפונדקאות, הינו הליך שבו נושאת אישה פונדקאית ברחמה עובר שמקורו בביצית של אישה אחרת, ולאחר ביצוע הפריה חוץ-גופי והשתלת הביציות המופרות בגופה של הפונדקאית.
לאחר הלידה אמורה הפונדקאית למסור את הילוד להוריו או למי מהוריו הגנטיים.
עיין גם בפסק דינו של כב' השופט חשין ב-בג"צ 2458/01 משפחה חדשה נ' הועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים [פורסם בנבו] (23/12/02).
סעיף 11 לחוק הפונדקאות קובע כי הבקשה למתן צו הורות תוגש על-ידי ההורים המיועדים בתוך 7 ימים מלידת הילד, ואם הם לא מגישים את הבקשה במועד, הרי פקיד הסעד באמצעות היועץ המשפטי לממשלה אמור להגיש הבקשה.
לוח הזמנים המצומצם שנקבע לעניין הגשת הבקשה לצו הורות, מטרתו למנוע חלוקי דעות עתידיים והתדיינות בין האם הפונדקאית להורים המזמינים, ובמטרה להבטיח את מעמד הילד ויחסיו עם הוריו.
גם צו הורות מכוח חוק הפונדקאות הינו צו המכונן את ההורות בין מי שאינו הורה גנטי לבין הילד.
כאשר המדובר בזיקה לזיקה, הרי ישנה הכרה חברתית במעמדה של הזוגיות ובקשר ההדוק של אותו אדם שעומדים להכריז עליו כהורה נוסף של הקטין לבעל הזיקה הגנטית/ביולוגית.