--- סוף עמוד 23 ---
המתפתח באופן חיובי אצל ההורים המיועדים לאימוץ, שאותם הוא מזהה בשלב זה כהוריו.
לח. על פי ההחלטה מיום 22.12.16 טען בפנינו גם בא כוחם של ההורים המיועדים לאימוץ. הוקרא בפנינו מכתב מרגש שנכתב על ידיהם בדבר תהליך האימוץ, לאחר 18 שנות נישואין ללא צאצאים ו-9 שנות ציפיה לאימוץ, והקשר שנוצר עם הקטין. בא כוחם פיקפק בכך שהמבקש אכן יגדל את הקטין אם תתקבל הבקשה, וכן ציין שהאם הביולוגית לא הצטרפה כצד להליך זה וככל הנראה לא תגדל את הקטין ביחד עם המבקש. ביום 7.2.17 הודיע המבקש כי התיק הפלילי בעניינו נסגר מחוסר ראיות מספיקות, ואין עוד הליך המתנהל כנגדו.
דיון והכרעה
לט. מדי תקופה, באים לפנינו תיקי אימוץ שעל ההכרעה בהם נזדמן לי לומר בעבר, כי "זו קשה עלי כקריעת ים סוף, בחינת 'אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי', בין פטיש לסדן, בין צור לחלמיש" (בע"מ 5024/10 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (2010) (להלן בע"מ 5024/10, פסקה ט'). תיקים אלה, וארשה לעצמי לדבר בהקשר זה גם בשם חבריי, מדירים שינה מעינינו, והם אולי הקשים שבהכרעות השיפוטיות, וגם ניתן בהם בגמישות יחסית גלגול שלישי בבית משפט זה לאחר בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי; ותיק זה מבליט זאת שבעתיים, ולא בכדי נקבע לו מעיקרא, על-ידי הנשיאה, בעתירת המבקש, הרכב מורחב. דומה שלא היה כמותו שהדיר שינה מעיניי. אין לכחד, "אין נביא בעירו", ואיש מאתנו אינו יודע מה יוליד יום. מדי פעם אתה סבור כי הגעת לקשה-מכל-קשה (ראו רע"א 4896/15 פלוני ופלונית (ההורים האומנים) נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (2015)). והנה הר גבוה נוסף לפניך, בצומת ההכרעה לכאן או לכאן; ודומה כי אין הכרעה טובה, לכל היותר יש הכרעה שהיא, כלשון המג'לה, "הקטנה שבשתי רעות". לא נותר לנו אלא לפעול לפי צו הדין ומצפוננו ולעשות כל שביכולתנו, כך שהכרעתנו תהא נטועה בדין וגם תיטיב עם הקטין; ונזכור שסעיף 1(ב) לחוק האימוץ קובע, כי "צו אימוץ וכל החלטה אחרת בהליכי אימוץ יינתנו אם נוכח בית המשפט שהם לטובת המאומץ". זו בעיני "חוקת האימוץ", כל התורה כולה שהיתר משתלשל הימנה.
מ. כנודע, הליכי האימוץ על פי חוק האימוץ נחלקים – בהיעדר הסכמת ההורה – לשני שלבים עיקריים (בע"מ 377/05 פלונית ופלוני ההורים המיועדים לאימוץ הקטין נ' ההורים הביולוגיים, פ"ד ס
--- סוף עמוד 24 ---
(1) 124 (2005) (להלן פרשת תינוק המריבה)). בשלב הראשון נבחן אם יש מקום להכריז על הקטין כבר-אימוץ. הוכרז הקטין בר-אימוץ, נתונות זכויותיו, חובותיו וסמכויותיו של ההורה כלפי ילדו לפקיד הסעד (סעיף 15(א) לחוק האימוץ). שלב זה נחלק לשני שלבי משנה: הראשון, האם מתקיימת עילה המאפשרת הכרזה על הקטין בר-אימוץ, בהתאם לסעיף 13(א) לחוק; השני, בהינתן תשובה חיובית לשאלה הראשונה, האם טובתו של הקטין מובילה להכרזה עליו כבר-אימוץ. בשלב השני בוחנים היש מקום ליתן צו אימוץ; ועם מתן צו אימוץ נוצרות בין המאמץ לבין המאומץ החובות והזכויות הקיימות בין הורה לבין ילדו (סעיף 16 לחוק האימוץ). השאלה הניצבת לפתחנו היא האם יש להיעתר לבקשה ולבטל הכרזתו של הקטין שבפנינו כבר-אימוץ כלפי אביו. אציין כבר כאן, כי אם תישמע דעתי, נקבל את הבקשה ונדון בתיק כבערעור, אולם לא ניעתר לערעור לגופו.