--- סוף עמוד 33 ---
הרווחה לפי הקבוע בהן, "חזקה שאין אפשרות סבירה כאמור" לאתר את ההורה הנעדר: (א) בדיקה במרשם האוכלוסין; (ב) בדיקת מידע המצוי בידי רשויות הרווחה; (ג) בדיקת קיומן של פניות אל רשויות הרווחה מצד אדם הטוען כי הוא הורה הילד או קרוב משפחתו.
נא. לפי העולה מפרוטוקול הועדה, ולדידי גם מנוסח החוק, הכוונה היתה לקבוע רשימת פעולות סגורה, אשר בהתקיימן ייחשבו רשויות הרווחה כמי שיצאו ידי חובתן בהקשר זה. ראו דבריה של עו"ד מוריה כהן בקשי, נציגת מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, בועדה:
"כדי שלא תהיה אפשרות סבירה כמשהו פתוח, שהשופטים כל פעם ימלאו את זה בתוכן אחר, [יש] לכתוב, לעניין הסעיף הזה, חזקה כי אין אפשרות סבירה לזהות את אבי הילד, למצאו ולברר את דעתו, אם נעשו הפעולות הבאות בתוך איקס ימים, ואז לפרט את הפעולות. זאת אומרת שכן לעשות משהו שהרשימה תהיה סגורה..." (שם, בעמ' 7; ההדגשה הוספה – א"ר).
גם עו"ד תמי סלע, היועצת המשפטית של הועדה, ציינה כי מדובר ב"שלושה סוגים של בדיקות ברשימה סגורה" (שם, בעמ' 5; ההדגשה הוספה – א"ר). לכן, דומה כי אין המדובר בחזקה הניתנת להפרכה אלא בחזקה חלוטה, ואם יימצא כי רשויות הרווחה עמדו בחובות המנויות בסעיפים אלה, אין מקום לבחינה נוספת של התנהלותן בהקשר זה. הדבר נובע הן מתכליתו הסובייקטיבית של הסעיף – כוונתו הברורה של המחוקק, העולה כאמור מדיוני הועדה, לצמצם את מתחם שיקול הדעת המסור לבתי המשפט בכגון דא, בבואם לבחון האם פעלו רשויות הרווחה כשורה בטרם הכריזו על הילד כבר-אימוץ; והן מתכליתו האובייקטיבית של הסעיף והחוק בכללותו – מתן פתרון משפטי נהיר ומהיר ככל הניתן, תוך צמצום הפגיעה בפרטיות האם ועידודן של אימהות לפנות לרשויות הרווחה במקרים אלה, והכל מתוך מטרת העל של טובת הילד.
נב. בהמשך לכך, עלינו לפרש את התנאים השונים הקבועים בסעיף 13(א)(1) באורח תכליתי. בשל כך, בבואנו לפרש את סעיף 13(א)(1)(א) – בדיקה במרשם האוכלוסין – עלינו לפרשו כבדיקה ממצה במרשם האוכלוסין; הכוונה היא כי על רשויות הרווחה להשתמש בכל המידע שבידיהן – כמצוין בסעיף 13(א)(1)(ב) – לרבות המידע שמסרה האם, כדי לפעול לאיתורו של ההורה הנעדר; כל פירוש אחר, לדידי, משמעו ריקון תת-הסעיף מתוכן, שכן ברי כי במצב בו האם אינה מוכנה למסור את זהות ההורה הנעדר, לא יוכלו רשויות הרווחה להסתפק בחיפוש שמי פשוט במאגרים,