--- סוף עמוד 34 ---
אלא עליהן להפעיל מאמץ רב יותר כדי לנסות לאתר את ההורה. אשר לסעיף 13(א)(1)(ב) – "בדיקת מידע המצוי בידי רשויות הרווחה" – בדומה לעמדת הרוב בבית המשפט המחוזי, סבורני כי אין לכלול בזה מידע אשר יכול להתקבל מצדדים שלישיים המקורבים לאם; כאמור, בתיקון מספר 8 בחר המחוקק לבכר את פרטיות האם, במטרה לעודד אימהות שאינן מסוגלות או מעוניינות לגדל את ילדן לפנות אל רשויות הרווחה כדי למסרו לאימוץ, והכל לשם הגשמת טובת הילד. חיפוש אחר צדדים שלישיים כדי לחלץ מהם מידע אשר נמסר להם על-ידי האם בהיותם אנשי סודה או קרובים אחרים שמהם הסתירה האם את דבר ההריון, לא רק שאינו עולה בקנה אחד עם לשון החוק – "מידע המצוי בידי רשויות הרווחה", להבדיל ממידע שאינו מצוי – אלא חותר באופן ניכר תחת מטרות התיקון ורצון המחוקק. יתרה מכך, הדבר אכן עלול להרתיע אימהות עתידיות מהיעזרות ברשויות הרווחה במקרים אלה, אם יידעו כי עובדות הרווחה בהן הן שמות את מבטחן, יבלשו אחריהן ויתחקרו את הקרובים להן, גם כשהדבר נוגד מפורשות את רצונן. אכן, על רשויות הרווחה להסביר הסבר היטב לאם "את החשיבות שבמסירת פרטים של ההורה השני לשם קבלת עמדתו לעניין האימוץ ולשם הבטחת טובתו של הילד" (סעיף 8ג(א) לחוק), אך אינן יכולות "לעקוף" אותה מניה וביה. לדידי, חריגה – למעט כמובן האמור בסעיף 8ג(ב) – עלולה לעלות גם כדי פגם מוסרי, וכאמור בספר משלי (כ"ה, ח-ט), "אַל-תֵּצֵא לָרִב, מַהֵר: פֶּן מַה-תַּעֲשֶׂה, בְּאַחֲרִיתָהּ-ְהַכְלִים אֹתְךָ רֵעֶךָ. רִיבְךָ, רִיב אֶת-רֵעֶךָ; וְסוֹד אַחֵר אַל-תְּגָל". המחוקק כאמור שם לכך בלמים מסוימים בעצבו את האיזון, ולא בכדי.
נג. אשר להגבלת הזמן לאיתור ההורה הנעדר, החליט המחוקק להעמיד תקופה זו על חודש ימים "לכל המאוחר... מיום שנודע לעובד סוציאלי לפי חוק האימוץ על היות הילד מועמד לאימוץ או מיום שההורה חתם על הסכמה למסור את הילד לאימוץ" (סעיף 13(א1) לחוק; ההדגשה הוספה – א"ר). כעולה מדיוני הועדה, התוספת "לכל המאוחר" הוספה לבקשת יושב ראש הועדה ח"כ רותם, "משום שאחרת מה שקורה זה שמכיוון שפקיד הסעד לא רוצה לברר, אז הוא ידחה את זה ב-31 יום ואז הוא יגיד, טוב, בסדר, אני לא יכול להתחיל את הפעולות כי החוק מנע ממני" (פרוטוקול הועדה מיום 28.11.10, בעמ' 24). דהיינו, הן מניסוחו של הסעיף והן מפרוטוקול הועדה עולה, כי המחוקק ביקש במפורש לקבוע שתקופת חודש הימים תהא מרבית, תוך שנמנע מקביעת תקופה מזערית; זאת, כך ניתן להסיק, כדי להחיש את פעולות רשויות הרווחה ולמנוע מצב בו נמנעת הכרזה על הילד כבר-אימוץ מסיבות טכניות בלבד; כך – שהרי אין מניעה עקרונית כי "אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר דעתו",