--- סוף עמוד 42 ---
בדיעבד התברר, לטעמי, כי רשויות הרווחה עמדו, באופן בסיסי, בחובותיהן על פי החוק, יתכן כי עמידה של בית המשפט לענייני משפחה על כך שייעשה יותר למציאת האב, היתה מובילה לתוצאה שונה או לכל הפחות סותמת את הגולל על התדיינות משפטית ארוכה, אשר גם לה כשלעצמה השלכות על טובת הילד.
אשוב ואטעים, כי האמור מעלה נאמר בעיקר בחכמה שלאחר מעשה ובמבט צופה פני עתיד, ולא חלילה מתוך רצון להקל ראש במכלול הנסיבות, שבו בפשטות על פני הדברים, היתה לפני בית המשפט אם שילדה מתוך משובת נעורים ורצתה "למחוק" סיפור זה מחייה ככל שביכולתה, ובית המשפט סמך על רשויות הרווחה כזרועו הארוכה לצורך העניין. הליך האימוץ הוא חריג במובן מסוים לשיטת משפטנו האדברסרית, במובן זה שלבית המשפט מובאת הסכמת הצדדים, ועליו הנטל לודא כי הסכמה זו עומדת בתנאי החוק, מבלי שבפניו צדדים הטוענים אחרת. אולם בדיוק בשל כך, נוכח הרגישות המובנית בהליכים מעין אלה והצורך להגן גם על אלה שקולם אינו נשמע בשלב ההכרזה על הקטין כבר-אימוץ, על בית המשפט לנהוג זהירות יתרה ולוודא כי שירותי הרווחה עושים את המוטל עליהם, ככתבו וכרוחו, וכרוחו לא רק ככתבו, מתוך מתן חשיבות יתרה לכך שנקודת המוצא של החוק היא כי ככלל מוטב לקטין לגדול אצל הוריו הביולוגיים, שהביאוהו לעולם. ושוב: כנגד הטענה כי הרשויות עשו מלאכתן בחיפזון, מיהרו יתר על המידה בגדרי 30 הימים ובכך יש כדי לפוגג את עילת האימוץ, אפנה שוב לצמד המלים "לכל המאוחר", לפי סעיף 13(א1).
סד. אם כן, אם תישמע דעתי, לא ניעתר לבקשה, ונותיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו, כך שהקטין יישאר בחיק הוריו המיועדים לאימוץ.
למעלה מן הצורך: המשמעות האופרטיבית של אי-עמידה בתנאיו של סעיף 13(א)(1)
סה. למעלה מן הצורך, אוסיף כי גם אילו הגעתי לכלל מסקנה (ולא כן היה) כי לא התקיימו תנאיו של סעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ – היינו, כי לא היה מקום, בהתאם לנסיבות בעת הגשת הבקשה, להכריז על הקטין כבר אימוץ כלפי האב בזמן אמת – מסופקני מאוד אם היה בכך כדי לקבוע, בהתאם לנסיבות דהיום ומשהקטין נמצא כשנה אצל הוריו המיועדים לאימוץ, כי יש לקבל את הבקשה כעת ולהחזיר את הילד אל אביו הביולוגי מבלי בדיקה נוספת.
--- סוף עמוד 43 ---
סו. בעניין תינוק המריבה קבע בית משפט זה, כי השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לבטל הכרזה על קטין כבר-אימוץ כלפי אביו שלא היה מודע למסירתו לאימוץ, נחלקים לשלושה: הראשון – והעיקרי – טובת המאומץ; השני, זכויות האב; השלישי, האינטרסים של ההורים המיועדים לאימוץ (שם, בעמ' 154).