אכן החלק הקשה בנידון דידן הוא קביעת קו הפדות של 60 יום. ומה אם הוגשה הבקשה כתום 65 יום? דילמה זו עומדת בכל מקרה שבו נקבע "קו מפריד" (ראו בג"ץ 8803/06 גני חוגה בע"מ נ' שר האוצר [פורסם בנבו] (2007), פסקאות 7-6 לפסק דינו של השופט ד' חשין); לא יהא חולק, כי גם אם לא ידע האב הביולוגי על קיומו של הילד, לא יינתן לו הילד, בכל הצער שבדבר, כתום תקופה שבו נקשר ילדו להוריו המאמצים. המחוקק קבע קו של 60 ימים; האם עלינו לפרש את הקו באופן גמיש? יש צער בודאי להורים הביולוגיים בתוצאה שאליה הגיע הרוב בבית המשפט המחוזי, אך המחוקק לא פעל בשרירות, אלא קיים דיון מעמיק, ובוודאי מצווים אנו לכבד את הכרעתו. ואולם, אילו נקבע שרשויות הרווחה לא פעלו די לאיתור האב, הטענה המשמעותית בענייננו היא זו שגורסת ששאלת 60 הימים כבר אינה רלבנטית; באין עילת אימוץ, לכאורה ניתן לטעון, שגם כעבור שנה האב יכול לבוא ולטעון שהילד צריך לחזור אליו, אלא שכפי שיאמר בהמשך, הדבר תלוי בראש וראשונה בטובת הילד.
סט. אשר להורים המיועדים לאימוץ, אין להמעיט בחשיבותו של האינטרס שלהם בגידול הקטין, וזאת גם אם חוק האימוץ אינו מקנה להם מעמד פורמלי בהליכים. משהוכרז קטין כבר-אימוץ ונמסר למשפחה שביקשה לאמצו, זו משמשת לו, גם בטרם הכרעה סופית, כחלק ממציאות אנושית, כבית לכל דבר; אהבתם אינה מותנת במתן צו אימוץ סופי. יתרה מכך, משקבע המחוקק במסגרת התיקון לחוק כאמור, כי בחלוף 60 ימים ממועד מסירת הקטין למשפחה המיועדת לאימוץ ככלל לא יהיה ניתן לשנות את ההכרזה עליו כבר-אימוץ, אך גדלה הסתמכותם של ההורים המיועדים לאימוץ כי משחלפה תקופה זו, יהא הקטין לילדם, לכל דבר ועניין.
ע. החידוש שביקש התיקון לחוק להביא איפוא הוא בצמצום שיקול הדעת השיפוטי על-דרך יצירת החזקות השיפוטיות שעליהן עמדנו מעלה וקביעת המועדים בגדרן, ובאופן סכמטי אפשר לתארן כך: ככל שמוגשת הבקשה לביטול ההכרזה בתוך 60 הימים, חזקה כי טובת הקטין וזכות האב להורות – חד הן; אך אם מוגשת הבקשה לאחר 60 הימים, טובת הקטין והאינטרס של ההורים המיועדים לאימוץ – חד הם.
--- סוף עמוד 45 ---
עא. אכן, החוק לכאורה אינו נותן מענה ישיר למצב נשוא ענייננו, בו עלולה להישמט הקרקע מתחת לעצם קיומה של עילת האימוץ אם ייקבע כי רשויות הרווחה לא עשו די לאיתור האב, אך הדבר מתגלה לאחר 60 הימים האמורים. לדידי, יש למקם קביעה זו במישור השני של השיקולים שיהיו לנגד עיני בית המשפט בבואו לדון בבקשה לבטל הכרזה על קטין כבר-אימוץ, דהיינו זכות האב להורות. קשה לחלוק שזכות זו נפגעת במידה משמעותית יותר, במקום בו נמצא כי הרשויות פעלו שלא כשורה משהזדרזו לגרום להכרזת הקטין כבר-אימוץ. אך מה על טובת הקטין? תיקון מספר 8 והפרוצדורה שבו לא גרעו מהוראות סעיף 1(ב) לחוק האימוץ שלפיו כל החלטה בנושאי אימוץ כפופה לטובת הקטין. ועוד, הדבר מתחזק לטעמי על-ידי הוראת סעיף 1ב לחוק שהוספה בתיקון מספר 8 לפיה: