"בעת בחינת טובת המאומץ בהחלטות בהליכי אימוץ יובאו בחשבון זכויות הילד, צרכיו והאינטרסים שלו, לרבות זכותו ליציבות ובכלל זה צמצום העברתו ככל הניתן בין מסגרות או בין משפחות..."
והנה, אף אילו בנידון דידן קבענו ברחל בתך הקטנה שרשויות הרווחה לא עשו די לאיתור האב – ולשיטתי אין לומר זאת כאמור – עדיין עמנו בהכרח המישור החשוב ביותר, הראשית והאחרית, טובת הקטין. מזה שנים ארוכות נסמך נדבך מרכזי בדיני האימוץ בישראל, הן בחוק עצמו הן בפסיקה, על תיאורית ההתקשרות (The attachment theory), לפיה תקופת הזמן הראשונה בחייו של הקטין היא קריטית ליצירת דמות עם מטפל ראשוני (ראו J. Bowlby, The Role of Attachment in Personality Development and Psychopathology in THE COURSE OF LIFE, VOL. 1: INFANCY 229 (Greenspan & G.H Pllock editors, 1989) וכן דנ"א 6211/13, פסקה 33 והאסמכתאות שם). כאמור מעלה, הדבר גם עמד בבסיס הנחת העבודה של ועדת ברנר אשר על פי מסקנותיה תוקן לבסוף חוק האימוץ, ונחזור על הדברים נוכח חשיבותם לענייננו:
"עמדת רוב אנשי המקצוע, הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים, היא שבחלוף שלושה חודשים ההתקשרות בין הילד למטפליו היא בשלב שבו הפסקתה יכולה לגרום לנזק רב לתינוק. יתר על כן, לעיתים, ניתן לראות דווקא בניתוק הילד ממשפחה המיועדת לאמצו כפגיעה בזכות לזהות של הילד, וזאת במקרים בהם לאחר ששהה תקופה ממושכת עם המשפחה המיועדת לאמצו, הילד
--- סוף עמוד 46 ---
מפתח הזדהות עמם במידה שניתוקו ממשפחה זו יביא לפגיעה בזהותו" (דו"ח ועדת ברנר, בעמ' 36).
אם כן, לחלוף הזמן משמעות כבירה לעניין טובתו של הקטין – זוהי נקודת המוצא של המחוקק ושל הפסיקה רבת השנים בסוגיית האימוץ, בהסתמך על התפיסה המקצועית המקובלת, ולדידי לא ניתן להתעלם ממנה בבואנו להכריע בשאלות כגון זו נשוא ענייננו. האם על מחדלים, אם היו, של הרשויות, ייענש הקטין ר"ל? חס וחלילה.
עב. בהמשך לאמור, גם אילו סברתי בנידון דידן כי רשויות הרווחה לא מילאו חובתן לשם איתור האב, מסופקני אם היה בכך כדי לקבוע כי יש להוציא את הקטין מחיק ההורים המיועדים לאימוץ – ואלה הם ההורים היחידים שהוא מכיר – ולהעבירו אוטומטית לאב הביולוגי, מבלי בחינת טובתו במקרה הקונקרטי. זאת, בשים לב מזה לנקודת המוצא האחת לפיה מוטב לו לילד לגדול עם הוריו הביולוגיים, ומזה לנקודת המוצא האחרת, לפיה יש לחלוף הזמן השפעות מהותיות על הוצאת הקטין מחיק ההורים היחידים אשר גידלוהו. כפי שציין הנשיא שמגר בעניין קודם: