ג) באי-כוח המערער ביקשו להעלות אף השגות חוקתיות כנגד תיקון מס' 8. באי-כוח המשיב 1 והאפוטרופא של הקטין התנגדו לכך, וגרסו כי הדבר איננו אפשרי על דרך של "התקפת עקיפין", ובכל מקרה הערעור שלפנינו לא מתאים לבירור כוללני שכזה.
הפרופוזיציה הראשונה של המשיגים הנ"ל – איננה בהכרח נכונה (עיינו והשוו: ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט (4) 221 (להלן – ענין בנק המזרחי) (09.11.1995); בג"ץ 6090/08 ברגר נ' שר המשפטים
--- סוף עמוד 61 ---
[פורסם בנבו] (11.08.2008); דנ"א 1099/13 מדינת ישראל נ' גארד סוילם גארד אבו פריח ז"ל ו-34 אח' [פורסם בנבו] (12.04.2015); ולאחרונה: רע"א 2063/16 גליק נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו] (19.01.2017)). יחד עם זאת מקובל עלי שהערעור שלפנינו אכן איננו מתאים לבחינה חוקתית כוללת של תיקון מס' 8, זאת למצער ככל שהגישה הפרשנית המוצעת על-ידי תתקבל. במקרה כזה אין צורך לדון בטענה שתיקון מס' 8 איננו עומד בדרישות "פיסקת ההגבלה", הקבועה בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהרי הפרשנות המוצעת בחוות דעתי זו – איננה שוללת זכויות חוקתיות בסיסיות והיא מביאה את תיקון מס' 8 לכדי מידתיות. מאידך גיסא הפרשנות בה צידדו המשיב 1 והאפוטרופא לדין של הקטין – פוגעת לכאורה, מעבר לנדרש, בזכות הילד להכיר את הוריו, בזכותו של ההורה הלא-ידוע למימוש הורותו, ובזכויותיו לגישה לערכאות, להליך הוגן, ובזכותו לערער – ליקויים העלולים לחייב דיון חוקתי.
מכאן שעל פי גישתי ניתן לפסוח על הבירור החוקתי ולהחיל כאן את הכלל שאם ניתן להעמיד פרשנות לחוק, כך שלא ימצא שהוא פוגע בזכות חוקתית – הרי שהדיון בפסילת החוק, או של סעיף מסעיפיו, ידחה מפני הפרשנות האמורה (ראו: ענין בנק המזרחי; בג"ץ 9098/01 גניס נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נט (4) 241 (2004); בג"ץ 3809/08 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו] (28.05.2012); בג"ץ 5771/12 ליאת משה נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996 [פורסם בנבו] (18.09.2014); בג"ץ 5239/11 אבנרי נ' הכנסת [פורסם בנבו] (15.04.2015); בג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת [פורסם בנבו] (11.08.2015)).
עתה אנסה להראות שהפרשנות המוצעת על ידי היא אכן זו הראויה במכלול וממילא היא גם מונעת היווצרות של קשיים קונסטיטוציוניים.