18. יש לציין כאן בנוסף, כי העצמת מסירת התינוק להורים המיועדים לאימוץ עד כדי איון משמעות צו האימוץ (האמור להינתן רק בשלב השני) – נוגדת גם את "הסביבה החקיקתית" הקרובה. כך, למשל, בסעיף 3(א) לחוק אומנה לילדים, התשע"ו-2016 (להלן: חוק האומנה), נאמר כדלקמן:
"זכותו הטבעית של ילד לגדול בבית הוריו, ואם הוצא ממנו – לחזור אליו, אלא במקרים שבהם טובת הילד מחייבת את גידולו מחוץ לבית הוריו, ובכפוף לכל דין".
בהקשר זה אציין כי כל עוד לא ניתן צו אימוץ, הרי שדה פקטו ניתן לראות את מעמדו של הילד אצל המיועדים לאימוץ כדומה לילד שנמצא בחזקת משפחת אומנה (עיינו גם: סעיף 31(ב)(3) לחוק האומנה).
19. יתר על כן, כפי שהראיתי לעיל, הגישה האחרת מבטלת למעשה כמעט לחלוטין את זכות הערעור של ההורה הבלתי ידוע, ואת זכות גישתו לערכאות, וכפועל יוצא מכך את זכותו למימוש הורותו ולהליך הוגן, שהן מהזכויות החוקתיות הבסיסיות ביותר בשיטה המשפטית שלנו. באלה ניתן לפגוע רק אם צמצום זה נעשה בחוק, או על פי הסמכה שבחוק, וההגבלה הולמת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית והיא נועדה לתכלית ראויה ועומדת בדרישות המידתיות.
(לגבי הזכות להורות – עיינו לאחרונה: בע"מ 7141/15 פלונית נ' פלונית [פורסם בנבו] (22.12.2016); לגבי זכות הגישה לערכאות – עיינו: אהרן ברק, זכות הגישה למערכת השיפוטית, במסגרת ספר שלמה לוין בעמ' 31 (תשע"ג-2013)).
ואכן:
--- סוף עמוד 69 ---
"חסימת הדרך לבית-משפט – בין במישרין בין בעקיפין – ולו באורח חלקי, חותרת תחת ה-raison d’etre של הרשות השופטת. ופגיעה ברשות השופטת פירושה פגיעה ביסוד הדמוקרטי של המדינה. באין רשות שופטת, באין ביקורת על מעשי הפרט והשלטון, ייפרע עם ותאבד ממלכה. באין ביקורת שיפוטית יאבד שלטון החוק ותיעלמנה זכויות-היסוד" (דברי השופט (כתוארו אז) מ' חשין בע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 629 (1997)).
מכאן אנו למדים כי:
"זכותו של אדם לקבל את יומו בבית המשפט היא איפוא תנאי-בלעדיו-אין להגשמת הזכויות המהותיות המוקנות לו בחוק ובחוקה. מטעם זה נדרש בית המשפט לנקוט משנה זהירות קודם שישלול מן הפרט זכות זו" (בר"ם 1512/14 פלוני נ' שר הפנים, [פורסם בנבו] פיסקה 6 לפסק דינו של חברי, השופט ע' פוגלמן).
20. במיוחד מתעצמים הדברים כאן כאשר ההכרזה הראשונית על הקטין כבר-אימוץ כלפי המערער נעשתה פה ללא דיון כלל, בניגוד להוראות תקנות 279(א) ו-280(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963 (להלן – תקסד"א), המורות כדלקמן: