טו. דעת המיעוט בבית המשפט המחוזי (מפי השופט א' ואגו) תמכה במסקנתו של בית המשפט לענייני משפחה, לפיה היתה אפשרות סבירה לגלות את זהות המבקש, אך לא מטעמיו. דעת המיעוט ביקשה לתת פרשנות רחבה לתנאי שבסעיף 13(א)(1)(ב) – המקים את החזקה לפיה אין אפשרות סבירה למצוא את האב אם בדקו רשויות הרווחה את המידע המצוי בידיהן לגביו – בדרך שאינה מצמצמת עצמה לבדיקת המידע הנמסר מפי האם הביולוגית בלבד, אלא מחייבת את רשויות הרווחה לפנות אף לצדדים שלישיים, אם על פי המידע המצוי בידיהן יש אפשרות סבירה שצדדים שלישיים אלה יוכלו למסור מידע לגבי האב. בענייננו, על פי המידע שהיה מצוי בידי רשויות הרווחה, היה עליהן לפנות לצדדים שלישיים – כגון אמה של האם או בני משפחתה – כדי לברר את זהותו של האב, וכל עוד דבר זה לא נעשה, לא קמה החזקה על פי סעיף 13(א)(1) לחוק. במקרה זה, זכויותיה של האם לאוטונומיה ולפרטיות עומדות כנגד זכותו של האב להורות, ובאיזון שבין הזכויות, על רשויות הרווחה לפנות לצדדים שלישיים כדי לגלות את זהות האב, חרף רצונה של האם שזהות זו לא תתגלה. מן הבחינה האופרטיבית קבעה דעת המיעוט, כי במקרה זה יש להחזיר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה כדי לברר את טובתו של הילד בהעברתו מן ההורים המיועדים לאימוץ להורים הביולוגיים, בהתחשב בחלוף הזמן, ולבטל את ההכרזה כבר-אימוץ אך אם יתברר כי טובתו היא לעבור להוריו הביולוגיים.
בקשת רשות הערעור
טז. בבקשה נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כשקיבל את הערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. נטען, כי בניגוד לפרשנותה של דעת הרוב, יש לתת להוראות סעיפים 13(א)(1) ו-13א לחוק האימוץ פרשנות תכליתית מרחיבה, שבמסגרתה קמה חובה ליתן משקל ראוי לזכותו של הקטין להורות ביולוגית, למשפחה
--- סוף עמוד 13 ---
ולזהות, ולזכותו של האב הטבעי להורות. נטען, כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי פוגע בזכותו החוקתית של הקטין לגדול בחיק הוריו הביולוגיים ובזכותו החוקתית של המבקש לגדל את ילדו. אל מול זכויות אלה, כך נטען, עומד האינטרס הציבורי, שבשלו תוקן חוק האימוץ, לגיבוש הסדר ברור ובו לוח זמנים קשיח בדבר יכולתו של הורה ביולוגי להתנגד להכרזת ילדו כבר-אימוץ; אך כאשר האינטרס הציבורי עומד כנגד פגיעה בזכויותיהם של אב קונקרטי וילד קונקרטי, יש לבחון את הדברים לגופם באופן מידתי, כך נטען, ואין לקבוע גבולות זמן קשיחים ואחידים. במסגרת החלטה בבקשה לביטול הכרזה על קטין כבר-אימוץ כלפי אב שאינו ידוע, יש להבחין בין אב שידע על הולדת ילדו או שהיה עליו לדעת על כך, לבין אב שלא ידע ולא יכול היה לדעת. כך, כשמדובר באב שאינו יודע על ילדו, יש להטיל חובה מוגברת על רשויות הרווחה ועל בית המשפט הדן באימוץ לברר את זהותו של האב ואת דעתו לגבי האימוץ.