יז. נטען, כי מקום שהאב אינו יודע כלל על קיום הילד, אין תועלת בקיומן של הוראות סעיף 13(א)(1) כלשונן; בירור אצל רשם האוכלוסין, בירור בתיקי הרווחה או פניות שנעשו לחיפוש הילד, כל אלה אינם יעילים במקרה כזה, כך נטען, שכן האב אינו יודע כלל על קיום הילד, ולכן לא יפנה לרשויות לחפשו. לכן, טוען המבקש, יש לתת פרשנות מרחיבה – כפי שניתנה בדעת המיעוט בבית המשפט המחוזי – להוראת החוק בסעיף 13(א)(1)(ב), המחייבת "בדיקת המידע המצוי בידי רשויות הרווחה", למען הקמת החזקה לפיה אין אפשרות סבירה לזהות את האב, באופן כזה שאינו מצמצם אותה רק למידע המצוי באותו מועד בתיקי הרווחה. בניגוד לקביעה המשותפת של דעות הרוב והמיעוט בבית המשפט המחוזי נטען, כי היה מקום להפעיל אמצעי שכנוע נוספים על האם כדי לחלץ מפיה את זהות האב. ההגנה על הפרטיות והאוטונומיה של האם, לדעת המבקש, אינה אמורה לגבור על זכותו של האב לדעת על קיומו של ילדו ועל זכותו להורות. מעבר לכך נאמר, כי היה על הרשויות לבצע בדיקות נוספות ולפנות לצדדים שלישיים – כגון אמה של האם הביולוגית, ידידה של האם שהתלוה אליה לפגישות עם העובדת הסוציאלית, או חברים נוספים מן המעגל החברתי הקרוב שלה – לשם בירור זהותו של האב, זאת במיוחד על רקע העובדה שמדובר בהורה שהיה ידוע שנמצא בקרבת מקום, "נוכח-נפקד" כדברי בית המשפט המחוזי. מתוך זכותם של האב ושל הילד להורות, כך הוסבר, יש לתת פרשנות תכליתית מרחיבה אף לשני תנאי החזקה הנוספים – בדיקת קיומן של פניות לרשויות הרווחה מצד אדם הטוען כי הוא אביו של הילד (סעיף 13(א)(1)(ג)), ובמסגרת זו תורחב הפרשנות – לשיטת המבקש – לא רק לבדיקת פניות קיימות, אלא גם לבירור היתכנותן; והבדיקה במרשם האוכלוסין (סעיף 13(א)(1)(א)), תפורש כך, שלפניה תיערך גם חקירתן של עובדות רלבנטיות
--- סוף עמוד 14 ---
נוספות הידועות לצדדים שלישיים בדבר זהות האב, אשר באמצעותן ניתן יהיה לבצע "הצלבות" ריאליות יותר במרשם למען בירור הזהות.
יח. בנוסף טוען המבקש, כי במסגרת סעיף 13(א)(1)(ב) לחוק מוטלת על הרשויות החובה לברר את הסיבות שהובילו להסתרת זהותו של האב הביולוגי, וכי על סיבות אלה להיות רציניות, מוצדקות ומנומקות. טיבה של חובה זו מצוי, לטענת המבקש, בסעיפים 13(א2)(1) ו-13(א2)(2) לחוק האימוץ, שבמסגרתם הביע המחוקק את דעתו בשאלה מהן נסיבות מוצדקות להימנעותה של אם המוסרת את ילדה לאימוץ למסור את פרטי האב. כך, לפי המבקש, מוצדקת הימנעות זו רק כשקיימת סכנה לחייו או לבריאותו של מי מן ההורים; כשישנה סכנה לחייו או לבריאותו של הקטין; כשיש חשש לגרימת נזק בלתי הפיך להורים הביולוגיים או לקטין; וכשהקטין נולד בעקבות עבירת מין או יחסי מין בין בני משפחה. במסגרת סעיף 13(א)(1)(ב) חלה חובה נוספת, כך נטען – המתבטאת גם בהוראות סעיף 8ב(א)(6) – ליתן לאם הסבר מקיף בדבר חשיבות מסירתם של פרטי האב הביולוגי, תוך התמקדות בהשלכות האימוץ על הילד ועל האב ובזכויות האב להורות. בענייננו, כך נטען, רשויות הרווחה לא הדגישו בפני האם הביולוגית את זכותו של האב להורות; הן היו יכולות להתחקות אחר המבקש מתוך הנתונים שסיפקה האם הביולוגית, וגם מתוך המעגל הקרוב לאם – אמה והידיד שבא עמה לפגישה – ומשלא עשו כן, הפרו את חובתן. עוד נטען, כי העובדה שפניה למעגלים אלה לא בהכרח היתה מביאה לגילוי זהותו של האב אינה רלבנטית, שכן על פי החוק די באפשרות סבירה לכך שיהא ניתן למצוא את האב.