עוד נטען, בדומה לקביעת בית המשפט לענייני משפחה, כי כאשר מדובר באב שלא ידע על לידת בנו יש לפרש את מגבלת 60 הימים שבסעיף 13א(ג) באופן מרחיב, המתחשב בזכויות הילד ואביו, כך שמירוץ הימים יתחיל רק מן הרגע בו נודע לאב על הולדת ילדו. פרשנות נכונה וראויה של הסעיף, כך נטען, תבחין בין אב אשר ידע על לידת ילדו – שאז תחל ספירת 60 הימים מרגע ההכרזה – לבין אב שלא ידע על לידתו, ואז תחל הספירה מרגע הידיעה. מניין החודש שבסעיף 13(א1) לחוק, כך נטען, עוסק בשאלה מתי על רשויות הרווחה להתחיל את הבדיקה, אך אין הוא אומר שעד אז עליהן לסיימה. מתוך החובה המוטלת על הרשויות לדאוג לזכותו של האב, עליהן לעשות שימוש במלוא התקופה הנתונה להן מכוח החוק כדי לאפשר לאב הביולוגי לפנות ללשכות הרווחה ולחפש את ילדו. הודגש, כי יש ליתן משקל גם ליציבות ולהמשכיות של חיי הילד אם כבר הועבר למשפחה המיועדת לאמצו, אולם אין משמעותו של
--- סוף עמוד 15 ---
אינטרס זה שלילה מוחלטת של זכויות האב וזכויות הילד להורות. הפתרון, לדעת המבקש, הוא גישה של סבירות ומידתיות, הבוחנת כל מקרה על פי נסיבותיו.
יט. נטען, כי ככל שמדובר בבקשה לביטול הכרזה שהוגשה בתוך מגבלת 60 הימים, שיקול דעתו של בית המשפט מצומצם, ועליו לבחון רק האם מעוניין האב הביולוגי לגדל את ילדו, והאם אין עילת אימוץ נוספת. בשלב זה, כך נטען, מתמקדת בחינת טובת הקטין בעיקרה בזכותו של הקטין לגדול אצל הוריו הביולוגיים. בענייננו, כנטען, התקיימה אפשרות סבירה לאתר ולזהות את האב, ולכן מעיקרא לא קמה עילה להכרזה על הקטין כבר-אימוץ לפי סעיף 13(א)(1); לא חלפה תקופת 60 הימים לפי סעיף 13א, ולכן יש להשיב את הילד לאביו הביולוגי, דבר המשתלב בשלב זה עם טובתו.
כ. כן נטען, כי ניתן להקיש מחוק אומנה לילדים, תשע"ו-2016 (להלן חוק האומנה) – שבסעיף 3(א) בו נקבע כי "זכותו הטבעית של ילד לגדול בבית הוריו, ואם הוצא ממנו - לחזור אליו, אלא במקרים שבהם טובת הילד מחייבת את גידולו מחוץ לבית הוריו, ובכפוף לכל דין", ובסעיף 9 לו נקבע כי "זכותו של ילד לדעת מיהם הוריו, להכיר את הוריו ואת בני משפחתו, ולשמור על קשר אישי עמם" – וללמוד שלקטין זכות לחיות עם משפחתו הביולוגית, אף אם כבר עבר לחיק משפחה אחרת וחי בה תקופה מסוימת.
כא. לבסוף נטען, כי כשמדובר בענייני אימוץ, על בית המשפט לפסוק במסגרת הערעור על פי העובדות העדכניות כמצבן בעת הערעור, ולא כפי שהיו ידועות בעת ההליך עליו מערערים. כך, אף אם זהותו ודעתו של האב לא היו ידועות במסגרת הליך ההכרזה, כעת דעתו ידועה ויש לפסוק על פיה. גם את טובת הילד, כך נטען, יש לבחון על פי המצב הנוכחי, אבל זאת רק בשלב השני, לאחר ביטול ההכרזה.