בית משפט זה קבע בעבר ביחס לעילה שבסעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ, כי בשונה מעילות האימוץ האחרות הקבועות בסעיף 13(א) לחוק, עילה זו "שונה במהותה
--- סוף עמוד 90 ---
מיתר העילות שכן אין עניינה בהכרח בהורה אשר מעל בתפקידו, אלא ייתכן כי מדובר בהורה תם לב אשר הנסיבות הם אשר הביאו, שלא בטובתו, להתקיימותה של העילה" [בע"מ 778/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 26 לחוות דעתה של השופטת ע' ארבל (29.11.2009)]. ב-בע"מ 377/05 פלונית ופלוני ההורים המיועדים לאימוץ הקטין נ' ההורים הביולוגיים, פ"ד ס(1) 124, (2005) אף קבע המשנה לנשיא דאז מ' חשין כי:
"יוצאת מכלל אותה חבורה רעה [של יתר העילות הקבועות כיום בסעיף 13(א) לחוק האימוץ – י.ד.] היא העילה הקבועה בהוראת סעיף 13(1), היא העילה הנסבה על היעדר אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למוצאו או לברר את דעתו. ייחודה של העילה הוא זה, שאין היא נדמית בהכרח לאבן מכוערת או לאבן רעה. אמנם אפשר שכך יהיה. למשל, במקום שהאב או האם נעלמים או מסתתרים בכוונה להסיר אחריות מעל שכמם. ואולם לא בהכרח כך. הנה-כי-כן, אפשר שהאב לא ידע כלל כי אב הוא, ובנסיבות שאין לו שליטה עליהן. במקרה מעין זה – ובמקרים אחרים דוגמתו – לא ניתן להטיל באב כל אשם, ובכל זאת מורה אותנו החוק כי ניתן להכריז על הילד להיותו בר אימוץ. טובת הילד, אינטרס הילד, ידם על העליונה, ובררת המחדל היא שהילד יוכרז בר אימוץ כלפי האב הנעלם. השאלה אינה שאלה של אשם או של היעדר אשם." [שם, בעמ' 171; ההדגשות הוספו].
לצד קביעות כלליות אלה, הכירה הפסיקה בכך כי בפרשנות המונח "אפשרות סבירה" שבסעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ, יש ליתן משקל משמעותי למאמצים שעשה האב לאיתור ילדו ולמעורבותו בחייו. במילים אחרות, הודגש כי לא ניתן להתעלם כליל מהשאלה הכיצד קרה הדבר כי כלל לא ידע ההורה הנעדר על כך שנולד לו ילד ושילד זה נמסר לאימוץ. כך לדוגמא, קבע הנשיא דאז א' ברק כי אמנם יש להכיר בזכותו של האב, הנגזרת מעצם היותו האב הביולוגי של התינוק, אך הטעים לצד זאת כי "אין להרחיק לכת לכיוון השני. אין להעניק שריון מוחלט למעמד האב, במנותק מהנסיבות האופפות את ההיריון ואת לידת הקטין" [בע"מ 5082/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, פ"ד ס(3) 201, 218 (2005)]. עוד הטעים הנשיא דאז א' ברק לעניין זה, כי:
"שיקול ראשון הוא זכותו של האב. האב לא ויתר על זכותו הטבעית לגדל את בנו. ל״קול הדם״ שבפי האב הבלתי נודע משקל. אך קשר הדם, עם כל חשיבותו, אינו קריטריון יחיד. הוא נבחן לאור מערכת יחסי ההורות הלכה למעשה בין ההורה לילד. יש לבחון את עוצמת הזיקה של האב אל הקטין. יש לבחון את מידת המעורבות, המחויבות והאחריות שהפגין האב בעניינו