--- סוף עמוד 92 ---
– שלא ניתן להפריד ביניהן. במקרה בו לא בוצעו כיאות הפעולות המנויות בסעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ – כבמקרה דנן – אזי איני רואה מנוס מקביעה כי נקודת האיזון של 60 ימים אותה קבע המחוקק כבר איננה רלבנטית. לא זו אף זו, חוששני כי החלת נקודת האיזון האמורה אף במקרים בהם לא בוצעו הפעולות כאמור, מהווה מעין "מיטת סדום" המשווה, שלא בצדק, בין זכותו להורות של הורה נעדר שבוצעו בעניינו הפעולות לאיתורו ובין זכותו להורות של מי שלא בוצעו בעניינו פעולות אלה.
16. לסיכום, הטעמים האמורים הובילוני לכלל מסקנה כי סעיף 13א(ג) לחוק האימוץ – הקובע מגבלה של 60 ימים להגשת בקשה לביטול הכרזה על ילד כבר-אימוץ – אינו חל במקרה בו לא בוצעו כדבעי הפעולות המנויות בסעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ. עם זאת, אין משמעות הדבר כי יש להתעלם כליל מהוראות סעיף 13א לחוק האימוץ, אלא אך כי נקודת האיזון שבסעיף 13א(ג) איננה רלבנטית עוד. כזכור, סעיף 13א(ג) לחוק האימוץ מהווה סייג להוראה הכללית שבסעיף 13א(א) המתווה את האופן שעל בית המשפט לנהוג בבואו לדון בבקשתו של הורה – והורה נעדר בכלל זה – לבטל את ההכרזה על ילדו כבר-אימוץ. יוצא כי במקרה בו הסייג האמור איננו חל, יש לשוב אל ברירת המחדל שבסעיף 13א(א) לחוק האימוץ. סעיף זה מבטא את עמדתו המפורשת של המחוקק ואיני סבור כי ראוי לסטות ממנו תוך קביעת נקודת איזון חדשה. על כן, על בית המשפט להורות על ביטול ההכרזה על הילד כבר-אימוץ ועל מסירת הילד להורה שביקש זאת, כל עוד שוכנע כי ההורה אכן מעוניין לגדל את הילד. זאת, אלא אם ראה בית המשפט כי מתקיימת לכאורה עילה להגיש בקשת הכרזה או שהיועץ המשפטי לממשלה הודיע על כוונתו להגיש בקשה שכזו. במקרה זה, על בית המשפט לעכב את החלטתו על ביטול ההכרזה לתקופה שלא תעלה על 30 ימים.
17. מן הכלל אל הפרט. כזכור, שוכנעתי כי במקרה דנן לא נוצרה החזקה כי לא הייתה אפשרות סבירה לזהות את המערער, למצאו או לברר את דעתו, שכן לא התקיימו שני התנאים שבסעיפים 13(א)(1)(א) ו-(ב) לחוק האימוץ. יוצא, כי מגבלת 60 הימים שבסעיף 13א(ג) לחוק האימוץ איננה חלה במקרה דנן. על כן, מצטרף אני לתוצאה האופרטיבית אליה הגיע חברי השופט מלצר, לפיה יש להחיל בענייננו את הוראות סעיף 13א(א) לחוק האימוץ [ראו: סעיפים 26 ו-28 לחוות דעתו של חברי].
18. טרם נעילה, ולשם השלמת התמונה, רואה אני להעיר שלוש הערות נוספות. יטען הטוען כי משמעותה האופרטיבית של התוצאה אליה הגעתי באשר לתחולתו של סעיף 13א(א) לחוק האימוץ, הינה כי אין למעשה כל מגבלת זמן להגשת בקשה לביטול ההכרזה על ילד כבר-אימוץ. על כן, רואה אני להטעים, כהערה ראשונה, כי כל הדיון