--- סוף עמוד 96 ---
כבר-אימוץ. החוק נוקט לשון "הורה", ובמציאות הלא-נודעת תיתכנה אפשרויות שונות. ברם, הניסיון המשפטי מלמד כי ההורה הלא-נודע הוא האב. זוהי גזירת הביולוגיה. אך החוק מדייק, שהרי האב – הורה הוא. מכאן, שתי נגזרות. ראשית, האב הוא בעל זכויות. שנית, טובת הקטין – כלל העל – תומכת בתוצאה כי אביו הביולוגי יגדלו.
הגורם שהופך את התמונה למורכבת יותר, אף בנושא טובת הילד, הוא ממד הזמן. נניח כי האב לא ידע על קיומו של ילדו. משנודע לו, פעל מיד. לכאורה, ולו נסתכל על העניין כמו ההסתכלות בתחומי משפט אחרים, יש לבוא לקראתו. הוא לא אשם בכך שלא פעל קודם לכן. עם זאת, נניח שחלפו 3 שנים מיום היוולדו של הקטין, ובינתיים הוא חי עם הוריו המאמצים, מכוח צו אימוץ, מאז היותו בן שנה. מה הדין? מהן זכויותיהם של האב הביולוגי ושל ההורים המאמצים? מקרים של "תינוקות מריבה", כתוצאה מהורה לא-נודע, הוכיחו עד כמה קשה להכריע בתיקים האלה (ראו בע"מ 377/05 פלונית ופלוני ההורים המיועדים לאימוץ הקטין נ' ההורים הביולוגיים, פ"ד ס(1) 124 (2005); בע"מ 778/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני [פורסם בנבו] (29.11.2009)). הכיצד יש לאזן בין זכויות שונות, ולבחון את טובת הילד – לא לפי מה שיכול היה להיות אלא לפי מה שהתרחש?
המחוקק הישראלי החליט להתוות כללים ברורים יותר בכל הקשור לסוגיה של "הורה לא ידוע". על רקע תיקי עבר, התקיימו דיונים רבים בכנסת, תוך הצגת עמדות של מומחים שונים. התוצאה היא תיקון מס' 8 לחוק, המתייחס בין היתר לאי-חובת האם לגלות את זהות האב; דרך החובה להסביר לאם את משמעות אי מסירת פרטים מזהים ביחס לאב; דרכים לבדיקת זהותו של האב; וכלה באפשרות של ביטול הכרזת הילד כבר-אימוץ במקרה של הורה לא נודע (ראו, למשל, סעיפים 8ב, 13(א)(1), 13א(ג) לחוק). הרקע הובא כדי להבין את ההקשר של הסוגיות המשפטיות שהתעוררו, וכן להדגיש כי מוטב למנוע את המצב של חוסר ודאות, ככל שניתן, קרי לגלות בתקופה הראשונה מי האב. כפי שנראה, האיזונים שערך המחוקק מורכבים ועדינים.
3. חבריי דנו בענייננו בהרחבה. לכן התמציתיות מתבקשת. זאת תהיה דרך הכרעתנו: אמפה את הנקודות המוסכמות ביני לבין חבריי, במקום שנפלה מחלוקת ביניהם; אציג התייחסות לתיקון מס' 8 לחוק, ככל הנדרש בתיק זה, לרבות הצגת כללים בלתי-ממצים לתיקים הבאים; ואסביר את עמדתי בתחנות הרלוונטיות.
--- סוף עמוד 97 ---