(ג) בדיקת קיומן של פניות אל רשויות הרווחה מצד אדם הטוען כי הוא הורה הילד או קרוב משפחה של הילד;
עילה זו, כפי שהוצגה, הינה בגדר חידוש של תיקון מס' 8, מבחינת ציון פעולות ויצירת חזקה. כחברי, השופט מלצר, ובניגוד לעמדותיהם של השופט רובינשטיין והשופט דנציגר, אינני סבור כי מדובר בחזקה חלוטה. בראש ובראשונה, זו איננה לשון החוק. המחוקק יודע היטב להבהיר כי מדובר בחזקה חלוטה או חזקה שאינה ניתנת לסתירה כאשר הוא חפץ בכך. לשם הדיוק, התיבה "חזקה" משמעה חזקה שאינה חלוטה. המחוקק נוהג לנקוט לשון אחרת כאשר מדובר במצב משפטי שאינו ניתן לסתירה, אלא במקרים הקבועים עלי חוק (להלן מספר דוגמאות: "יראו כהסדר כובל" (סעיף 2(ב) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988); "יראו מטפל נפשי... כאילו עשה את המעשה האמור תוך ניצול יחסי תלות" בעבירה של בעילה אסורה בהסכמה (סעיף 346 לחוק העונשין, התשל"ז-1977); "שטר שהוא בידי אוחז כשורה, חזקה חלוטה היא שהיתה מסירה כשרה" (סעיף 20(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש]); "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו" (סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969)). מונחים מעין אלה אינם מופיעים בתיקון מס' 8 לחוק האימוץ, שנחקק בשנת 2010.
נקודה נוספת היא, שניתן משקל רב בחוות דעתם של השופטים רובינשטיין ודנציגר לעמדה הסובייקטיבית של המחוקק דרך בדיקת הדיונים עובר לחקיקת תיקון מס' 8. סבורני כי ראוי להיזהר ממתן הבכורה לתכלית הסובייקטיבית של החוק, כאשר המילים "חזקה חלוטה" או "חזקה שאינה ניתנת לסתירה" לא מופיעות בנוסחו הסופי של החוק. בעיניי, אין זה ראוי לערוך “reading in” מסוג זה. ככלל, הכלי של תכלית סובייקטיבית של המחוקק הוא כלי שיש לו מקום, אך הוא כלי מוגבל, במיוחד בהתקיים התנגשות עם לשון החוק. כפי שכתבתי בעניין אחר:
"מלומדים בארץ ובחו"ל הזהירו מפני מתן משקל יתר לכוונת המחוקקים, בבוא בית המשפט להידרש למלאכת פרשנות החוק (ראו למשל א' ברק פרשנות במשפט כרך ראשון (תורת הפרשנות הכללית), בעמ' 357-360; R. Dworkin,Law’s Empire Harvard Univ. Press, Cambridge, Mass (1986) 313-354 ). פרופ' דבורקין אף
--- סוף עמוד 99 ---
מעלה טענה מעשית נגד הישענות בית משפט על דברי המחוקקים במהלך הדיונים בשלבי תהליך החקיקה. הוא שואל "ונניח ששלושה מחוקקים מתבטאים בצורה מסוימת, ייתכן שישנם בנמצא שבעה מחוקקים נוספים אשר בוחרים שלא להביע את עמדתם באותו שלב" (ע"א 280/09 סלופארק טכנולוגיות בע"מ נ' מילגם חניה סלולארית בע"מ [פורסם בנבו] (22.2.2011), בפסקה 6).