באשר לתכלית האובייקטיבית של החוק, אתייחס בהמשך למעמדו של האב. במיוחד כאשר מדובר במועדים קצובים וקצרים, שמירה על זכויות האב היא גם לטובת הילד. טובה זו עשויה להיפגע אם הבדיקות שעל רשויות הרווחה לבצע לאיתור האב תזכינה לפרשנות מצומצמת. כך בדמות פרשנות החזקה שבסעיף כחזקה חלוטה. בהקשר זה, חברי השופט דנציגר נקט עמדה מעניינת. מצד אחד, הוא מסכים עם השופט רובינשטיין בכך שמדובר בחזקה חלוטה וברשימה סגורה של פעולות שעל הרשויות לנקוט. מצד אחר, הוא דוגל בהרחבת הפעולות שעל הרשויות לבצע במסגרת סעיף 13(א)(1)(ב) על דרך של בדיקה עצמאית. עמדה זו אכן מצמצמת את המחלוקת. ואולם, בהעדר הוראת חוק לפיה רשימת הבדיקות היא רשימה סגורה, אינני רואה הצדקה להקל על הרשויות באופן שלא ניתן לדרוש פעולות מעבר לאלו שהוזכרו. אכן יש לשמור על הפרטיות של האם והאוטונומיה שלה, ולהימנע מחקירת האם או המעגל הקרוב אליה ביחס לזהות האב. ברם, עולה מדברי השופט דנציגר שהתרופה היא בפנייה פרסומית. הייתי נמנע מקביעת רשימה או הענקת פרשנות לגבי הגבולות המדויקים של הבדיקות מטעם הרשויות. אמנם התוצאה היא אי ודאות מסוימת. ואולם עסקינן בחוק חדש יחסית, הניסיון יעשה את שלו ונראה כי בפועל הרשויות תפעלנה בסבירות בכל הקשור ליישום הוראותיו. בכל מקרה, יש לתת את המשקל הראוי לזכויות האב וטובת הילד. על כן, נכון להימנע מפרשנות שעשויה להיות פשוטה וצרה על חשבון איתור האב כאשר הדבר ניתן. ודוק, החזקה עומדת בעינה. כוחה רב. אך מהטעמים שפורטו לעיל אין מדובר, לדעתי, בחזקה חלוטה.
המסקנה היא כי נקיטת הפעולות המצוינות בסעיף 13(א)(1) אינה בהכרח מספקת. יש לפעול על פי נסיבות המקרה. אין לדרוש חקירה משטרתית, אך מן הצד האחר – יש להתאים את הבדיקה לעובדות. ראוי לפעול ביצירתיות ובתבונה, ואולם מבלי לכפות על האם מסירת מידע, תוך שמירה על פרטיותה והאוטונומיה שלה. פרשנות הסעיף חייבת להיות מרחיבה, דווקא לנוכח התקופה הקצרה שהמחוקק קבע להורה לא-נודע לבקש ביטול הכרזה כבר-אימוץ (60 ימים). חשוב שהמאמץ ייעשה. כפי שהוסבר לעיל, טובת הילד תומכת בתוצאה שאביו הביולוגי יגדלו. המתח נוצר
--- סוף עמוד 100 ---
ככל שחולף הזמן. לכן, בדיקה כנה ועניינית עשויה למנוע מתח זה או מתח בין ההורה הביולוגי להורים המיועדים לאימוץ. יש לזכור, כפי שיובהר, כי אם האב הלא-נודע מבקש ביטול תוך המועד הנקבע, בית המשפט יכיר בכך אם שוכנע כי הוא מעוניין לגדל את הילד, ובלבד שלא ראה כי מתקיימת לכאורה עילה אחרת לבקשת הכרזה.