10. שלוש מסקנות מכך, ותעדנה עובדות המקרה והשתלשלות ההליכים. האחת, כי על הרשויות למלא את תפקידן לאתר את האב. לצד מימוש זכויותיו של האב, מדובר גם בחלק אינהרנטי מטובתו של הילד. אין בכך לסתור את ההערכה הרבה כלפי העוסקים במלאכה. השנייה, כי בית המשפט הזדרז יתר על המידה. מתפקידו של בית המשפט לפקח על הליך ההכרזה. עליו לבדוק כי הפעולות הנדרשות בוצעו וכי המועדים הנקובים טרם חלפו. בייחוד כך כאשר חלפו יומיים בלבד מיום הבקשה ועד לקבלתה. לזכותו של בית המשפט לענייני משפחה יצוין, כי בהמשך הוא קיבל את האחריות ועל כן נכון היה לבטל את ההכרזה. השלישית, כי בהעדר דיון או בירור כדבעי ובהתאם לסעיף 13(א)(1) לחוק למען איתור האב הלא-נודע, הרי שההכרזה על הקטין כבר אימוץ בטלה מעיקרא. גישה זו אף מתיישבת עם הלשון. הסעיף הרלוונטי
--- סוף עמוד 104 ---
לבקשה לביטול הכרזה – 13א(ג) – קובע כי ניתן להגיש את הבקשה האמורה "בתוך 60 ימים מיום מסירת הילד למי שהסכים לקבלו לביתו בכוונה לאמצו או מיום ההכרזה לפי סעיף 13(א)(1), לפי המאוחר... ". יושם דגש על הכרזה לפי סעיף 13(א)(1). לאמור, הכרזה מחמת העדר אפשרות סבירה לאתר את ההורה הלא-נודע. הואיל והמנדט לבחון את קיומה של אפשרות סבירה לאיתור ההורה לא בוצע, אין הכרזה כלשון החוק, על דרישותיה. המשמעות הנגזרת היא כי אין נפקות לספירת 60 ימים מיום ההכרזה שכלל לא הייתה תקפה מלכתחילה. בהקשר זה יודגש כי המערער פעל במהירות, ובסמוך לאחר שנודע לו על דבר ההיריון, הלידה והליכי האימוץ – פנה לבית המשפט בבקשה לביטול ההכרזה. הדין נגזר מהעובדות ואלה תומכות בקבלת הערעור.
סעיף 19 לחוק האימוץ
11. בטרם סיום, אתייחס בקצרה לסעיף 19 לחוק, שעניינו ביטול צו אימוץ והקובע:
רשאי בית משפט לבטל צו אימוץ על סמך נסיבות שלא היו ידועות או לא היו קיימות בשעת מתן הצו, אם נוכח שמן הראוי לעשות כן ושטובת המאומץ מחייבת זאת; הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מסמכות בית המשפט לבטל צוויו לפי כל דין אחר.
מתעוררת השאלה האם סעיף זה, שמאפשר בתנאים מסוימים ביטול צו אימוץ ללא מגבלת זמן, גובר על סעיף 13א(ג) לפיו בחלוף התקופה של 60 ימים – לא יהיה בית המשפט רשאי עוד לבטל את ההכרזה על הילד כבר אימוץ? או שמא ההפך הוא הנכון? למשל, מה אם מתברר כי הרשויות נקטו את הפעולות הנדרשות; האב הלא-נודע איחר את התקופה של 60 ימים במספר ימים בודדים, בין היתר מפני שהאם הטעתה אותו, ובשיחה טלפונית ישירה ביניהם, במענה לשאלתו, הכחישה את דבר הריונה? בנסיבות המקרה שבפנינו, נראה כי נכון יהא שלא להכריע בעניין. כפי שציינתי, ניתן להגיע לתוצאה של קבלת הערעור דנא מן הטעם שההכרזה בטלה מעיקרא.