--- סוף עמוד 106 ---
(ב) החזקה הקבועה בסעיף 13(א)(1) איננה חזקה חלוטה. אין לדרוש חקירה משטרתית, אך יש להתאים את הבדיקה לעובדות ולנסיבות המקרה. ראוי לפעול ביצירתיות ובתבונה, ואולם מבלי לכפות על האם מסירת מידע, תוך שמירה על פרטיותה והאוטונומיה שלה.
(ג) התקופה של 60 ימים הקבועה בסעיף 13א(ג) – הנמנית ככלל מיום מסירת הילד למי שהסכים לקבלו לביתו בכוונה לאמצו או מיום הכרזה על הילד כבר אימוץ, לפי המאוחר – הינה תקופה מחייבת.
(ד) אפילו אם הוכרז הילד כבר אימוץ – במקרים מתאימים, וכפי שכאן – כאשר לא ננקטו פעולות כמתחייב על פי הנסיבות, לרבות בחינת תחולת החזקה, לצורך בירור זהות ההורה הלא-נודע – ההכרזה עלולה להיות בטלה מעיקרא וספירת מניין 60 הימים לא תחל.
(ה) נותרה בצריך עיון שאלת התקיפה החוקתית של פרק הזמן לבקשת ביטול הכרזה במקרה של הורה לא-נודע.
(ו) נותרו בצריך עיון האפשרות ודרך השימוש בסעיף 19 לחוק האימוץ לתקיפת צו אימוץ או הכרזה על קטין כבר-אימוץ לאחר חלוף 60 הימים בנסיבות של הורה לא-נודע.
סוף דבר
13. נכון כי תיקון מס' 8 לחוק הגיע לעולם כדי לערוך סדר, ברם כמצופה, המציאות איננה צפויה ומעלה היא מקרים קשים שדורשים הכרעות קשות. מכאן הצורך גם להפיק לקחים, כדי למנוע כניסה למוקשים. עסקינן בתיקון חדש יחסית לחוק האימוץ, שטרם זכה להתייחסות רבה של בית משפט זה. כדרכו של משפט, המקרים הראשונים שנדונים מתווים נתיב כדי להגשים את מלאכת הפרשנות ותכלית החקיקה. כתוצאה מכך, תגבר היציבות המשפטית, החשובה בכלל ובתחום זה בפרט. ברם, מלאכת הפרשנות נדרשת על רקע מקרה קונקרטי.
בעיניי, הפגיעה בזכויות האב הלא-נודע במקרה שבפנינו היא כה ברורה, ועל רקע המכלול התקופה אינה כה ארוכה, כך שהתוצאה המתבקשת היא קבלת הערעור. אמנם, כלל טובת הילד הוא עיקרון על בדיני אימוץ. עם זאת, לא די בהצגת הכלל אלא
--- סוף עמוד 107 ---
יש לתת לו תוכן על פי העובדות הספציפיות. פשיטא כי לאם זכויות, וגם להורים המיועדים לאימוץ. אך באותה המידה, פשיטא כי אף לאב הביולוגי זכויות. יש להתחשב בהן וחשוב מכך, לשמור עליהן. כך לטובתו. כך לטובת הילד.
14. הואיל וההכרזה על הקטין כבר אימוץ לא קיימה את תנאי החוק ומשכך היא בטלה מעיקרא – המערער לא איחר את המועד בנסיבות אלה. התוצאה היא כי דין הערעור להתקבל. ואולם, על פי לשון סעיף 13א(א), ומשיקולים מעשיים, תעוכב ההחלטה על מסירת הילד למבקש לתקופה שלא תעלה על 30 ימים מיום מתן פסק דין זה, כדי לאפשר ליועץ המשפטי לממשלה להגיש בקשת הכרזה בעילה אחרת. כמובן, היה והיועץ המשפטי לממשלה יגיע למסקנה, בטרם חלוף תקופה זו, כי אין בכוונתו להגיש בקשה כאמור, עליו לפעול בהתאם. בנוסף, היה ותוגש בקשה כאמור, חזקה על בית המשפט כי יפעל במהירות הנדרשת והמתחייבת במיוחד בנסיבות תיק זה. היה ולא תוגש בקשה כאמור והקטין אכן יימסר לרשות המערער, נכון לתאם את העברתו בעזרת אנשי מקצוע, תוך הפעלת שיקולים מקצועיים לטובת הקטין והמעבר.