על מנת להגיע לתוצאה אופרטיבית ברורה, מצטרף אני, כפי שהצטרף חברי השופט דנציגר, לאמור בסעיף 28 בחוות דעתו של חברי השופט מלצר.
ש ו פ ט
השופטת א' חיות:
חבריי המשנה לנשיאה א' רובינשטיין מזה והשופט ח' מלצר מזה העמיקו חריש בתלמיו של תיקון מס' 8 לחוק האימוץ, התשמ"א-1981 (להלן: חוק האימוץ או החוק) וכל אחד מהם אף קצר ואסף בהם את יבולו. חבריי השופטים י' דנציגר ו-נ' הנדל הוסיפו תלמים משלהם בהוראות אותו התיקון ולאחר הדברים האלה משלא נותר תלם שלא נחרש ומשלא נותרו אף לקט, שכחה ופאה לאוספם אסתפק בהצגת עמדתי שלי בקצירת האומר.
1. המקרה שהובא בפנינו בהליך זה עניינו באב אשר על פי ממצאי הערכאות קמא, לא ידע עד סוף חודש מאי 2016 כי מי שהייתה חברתו במהלך המחצית הראשונה של שנת 2015 (והוא אז קטין כבן 17), הרתה וילדה את בנו ביום 16.1.2016. כמו כן לא
--- סוף עמוד 108 ---
ידע האב כי חברתו לשעבר חתמה על הסכמה למסור את הילד לאימוץ, כי כבר ביום 10.2.2016 הוכרז בנו כבר-אימוץ על ידי בית המשפט לענייני משפחה בהליך שנקט היועץ המשפטי לממשלה, וכי סמוך לאחר מכן, ביום 18.2.2016, נמסר הבן לידי בני הזוג המיועדים לאמצו. ביוני 2016 הגיש האב בקשה לביטול הכרזתו של הילד כבר אימוץ והצטרפה אליו באותה בקשה אמו של הילד, לאחר שבאותו שלב חודש ביניהם הקשר הזוגי.
2. הוראת החוק החולשת על הכרזתו של ילד לאב לא ידוע כבר אימוץ, היא ההוראה שבסעיף 13(א)(1) לחוק, המתייחסת למגוון של מצבים אשר בהם "אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למוצאו או לברר דעתו". ביחס להוראה זו צוין בדו"ח הוועדה לבחינת חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 והליכי אימוץ ילדים בישראל (להלן: ועדת גרוס) כי:
תחת עילה זו יכולים להיכנס מצבים בהם האב או האם נעלמים או מסתתרים בכוונה להסיר אחריות מעל שכמם. עם זאת, יכולים להיות מצבים בהם לא ניתן להטיל בהורה כל אשם. למשל במצב בו האב כלל לא ידע כי נולד לו ילד, ובכל זאת החוק מורה כי ניתן להכריז על הילד כבר אימוץ. כלומר, קיים שוני בין עילה זו לבין שאר העילות, כיוון שעניינה אינו בהכרח בהורה אשר מעל בתפקידו, אלא ייתכן כי מדובר בהורה תם לב, אשר הנסיבות הן שהביאו לכך שהעילה מתקיימת.
המקרה שלפנינו עניינו, כאמור, באב אשר לא ידע כלל על ההיריון ועל הולדת בנו עד סוף חודש מאי 2016, עת היה הילד כבן ארבעה חודשים וכבר נמסר לבני הזוג המיועדים לאמצו. השאלה שעמדה להכרעה בפני בית המשפט לענייני משפחה בדונו בבקשה לביטול ההכרזה הייתה, אפוא, האם ניתן בנסיבות המקרה דנן "להשיב את הגלגל לאחור" ולהורות כי הילד יוצא מידי בני הזוג המיועדים לאמצו ויושב אל הוריו הביולוגים. בית המשפט לענייני משפחה השיב על השאלה בחיוב ונעתר לבקשה לביטול ההכרזה, אך ערעור שהגיש היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע על החלטה זו התקבל ברוב דעות ומכאן בקשת רשות הערעור שהוגשה בפנינו על ידי האב. הבקשה נדונה כערעור בשל השאלות העקרוניות שהיא מעוררת וחשוב לציין כי בשונה מבקשת הביטול בקשה זו הוגשה על ידי האב לבדו והאם, אף שתמכה בבקשת רשות הערעור, צוינה בה כמשיבה משום שבאותו שלב נותק שוב הקשר הזוגי בין השניים.