--- סוף עמוד 109 ---
3. הערעור שבפנינו מעורר שתי שאלות מרכזיות שעליהן עמדו חבריי בהרחבה, וכמובטח לא ארחיב בהן מעבר לדרוש לצורך הצגת עמדתי.
האחת נוגעת לשאלת הפירוש שיש ליתן להוראת סעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ ולמהותה של החזקה הקבועה בו והשנייה נוגעת לתקינותו של הליך ההכרזה שהתקיים בפני בית המשפט לענייני משפחה, אשר הניב את ההחלטה מיום 10.2.2016 להכריז על הילד כבר אימוץ. אשר לשאלה הראשונה, החזקה הקבועה בסעיף 13(א)(1) לחוק מנוסחת בלשון ניטרלית. היא קובעת "חזקה שאין אפשרות סבירה" לזהות את ההורה, למצאו או לברר את דעתו אם ננקטו הפעולות המפורטות באותו סעיף. לא נאמר בסעיף באופן מפורש כי מדובר בחזקה הקמה "אלא אם יוכח אחרת", אך לא נאמר בה גם כי מדובר בחזקה "שאין אחריה ולא כלום" (ראו והשוו: ע"א 900/01 קלס נ' פקיד שומה תל-אביב 4, פ"ד נז(3) 750, 760 (2003) (להלן: עניין קלס) וכן ש"ז פלר "על הקטגוריות של החזקות אגב פסקי הדין סובאח, צלנקו ופלוני" מחקרי משפט יג 357 (1996)). מהותה של החזקה תיבחן, אפוא, על פי התכלית שאותה היא מיועדת להגשים. על כללי הפרשנות שאותם יש ליישם על מנת להתחקות אחר תכליתה של נורמה ודבר חקיקה בכלל זה, עמד פרופסור א' ברק בספרו על פרשנות תכליתית:
"תכליתה של הנורמה מבוססת על שני יסודות: תכלית סובייקטיבית ותכלית אובייקטיבית. התכלית הסובייקטיבית מהווה את הערכים, המטרות, האינטרסים, המדיניות, היעדים והפונקציה אשר יוצר הטקסט ביקש להגשים. זוהי כוונתו של היוצר ... כוונתם של המחוקקים (בפרשנות חוק) ... התכלית האובייקטיבית מהווה את הערכים, המטרות, האינטרסים, המדיניות, היעדים והפונקציה אשר הטקסט צריך להגשים בחברה דמוקרטית" (א' ברק פרשנות תכליתית במשפט, בעמ' 134-133 (התשס"ג)).
בעניין קלס ציין בית המשפט בהתייחסו לכללי פרשנות אלה כי "התכלית הסופית של החוק נקבעת על-פי סינתזה בין התכלית הסובייקטיבית לתכלית האובייקטיבית. על תכלית החוק, הסובייקטיבית והאובייקטיבית, יש ללמוד מלשון החוק, מן ההיסטוריה החקיקתית, מעקרונות היסוד של השיטה ומכל מקור אמין" (שם; ראו גם ע"א 3178/12 שלמי נ' מנהל מיסוי מקרקעין נתניה, [פורסם בנבו] פסקה 68 לפסק דינו של חברי השופט י' דנציגר (17.11.2014)).
--- סוף עמוד 110 ---
חברי המשנה לנשיאה פרש יריעה רחבה בהתחקות אחר תכלית החזקה שבסעיף 13(א)(1) לחוק, וכדרכו לא הותיר אבן שלא הפכה תוך שימת דגש מיוחד על ההיסטוריה החקיקתית שהובילה לתיקון 8 לחוק האימוץ. אכן, ההיסטוריה החקיקתית היא אחד הכלים אשר באמצעותם ניתן להתחקות אחר תכליתו של דבר החקיקה, אך שותפה אני להערתו של חברי השופט נ' הנדל בהקשר זה לפיה "ראוי להיזהר ממתן הבכורה לתכלית הסובייקטיבית של החוק", ולטעמים שאותם פירט בהקשר זה (ראו פסקה 5 לחוות דעתו). עם זאת, אני מצטרפת לעמדתו של חברי המשנה לנשיאה כי החזקה האמורה הינה חלוטה וזאת בהינתן התכלית האובייקטיבית העיקרית שאותה נועדה החזקה לשרת והיא - קבלת הכרעות בענייני אימוץ באופן יעיל ומהיר ככל הניתן, על מנת להשיג יציבות בחיי הקטין ועל מנת למנוע משפטים "כאובים וממושכים" בענייני אימוץ אשר בהם "יעמדו אלה מול אלה הורים ביולוגיים והורים מיועדים לאימוץ, כשבתווך, תלוי בין שמיים לארץ, מצוי הקטין", כדבריה הקולעים של השופטת לוין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אותם הזכיר גם חברי המשנה לנשיאה בחוות דעתו (ראו שם, פסקה נ"ו).