4. ואולם משקבענו כי עניין לנו בחזקה חלוטה מצווים אנו לוודא כי אכן ננקטו ומוצו במלואן כל הפעולות המפורטות בסעיף 13(א)(1)(א)-(ג), עד שנקבע כי חזקה זו קמה ועומדת.
חברי השופט מלצר ציין כי מן הראיות שהובאו בפני בית המשפט לענייני משפחה עלה כי הבדיקה במרשם האוכלוסין שעליה מורה סעיף 13(א)(1)(א) לא בוצעה במקרה דנן ולדבריו זהו פגם היורד לשורש העניין והוא מונע את תחולתה של החזקה אפילו הייתה חלוטה (ולדעתו מדובר בחזקה הניתנת לסתירה). זאת לגישתו משום שאילו "היתה נעשית פניה מבעוד מועד למרשם האוכלוסין – ניתן היה לבדוק את פנקס הפטירות שבמרשם ומשם להגיע ללא קושי מיוחד אל אביו של התינוק" (פסקה 23 לחוות דעתו). מסקנתו זו של השופט מלצר נסתרת לחלוטין בעדותו של מר מאיר אמסלם, מנהל גנזך מרכזי במשרד הפנים ורשם האימוצים, אשר הסביר כי אין אפשרות לאתר אדם במרשם האוכלוסין בהינתן המידע המוגבל ביותר שהתקבל במקרה זה על אודות האב – גילו, מוצאו, העובדה שהוא אינו מתגורר באותה עיר של האם והעובדה שאביו נפטר. אכן, מדובר בהסברים שניתנו בדיעבד על ידי רשויות הרווחה לכך שלא ביצעו בדיקה במרשם האוכלוסין ויש פגם בהתנהלותן בהקשר זה בכך שבחרו להניח מראש כי מדובר בבדיקה חסרת תועלת ולא פנו כלל אל מרשם האוכלוסין בניסיון לברר האם - בהינתן המידע המוגבל שיש בידן - ניתן לאתר את האב אם לאו. עם זאת, ואף
--- סוף עמוד 111 ---
שפגם זה שולל במקרה דנן את תחולתה של החזקה החלוטה שבסעיף 13(א)(1) לחוק משום שהבדיקה לא התבצעה, אין הוא שולל את העובדה שהתבררה בדיעבד כי בדיקה כזו לא הייתה מעלה ולא הייתה מורידה בהינתן עדותו של מנהל הגנזך שאליה התייחסתי לעיל, אשר לא נסתרה, ולפיה גם אילו נעשתה בדיקה במרשם האוכלוסין לא ניתן היה לאתר את האב באמצעותה.
אשר לפעולה המפורטת בסעיף 13(א)(1)(ב) לחוק - "בדיקת מידע המצוי בידי רשויות הרווחה". פעולה זו, בניגוד לפעולות הנקודתיות המפורטות בסעיף קטן (א) ובסעיף קטן (ג), שאינו רלוונטי לענייננו, מנוסחת בלשון כללית ואני סבורה כי יש לפרשה באופן המטיל על רשויות הרווחה לבדוק לא רק את המידע שהאם הסכימה למסור להן, שהינו מטבע הדברים דל ומוגבל בשל רצונה להסוות את זהות האב. על כן, מקובלת עליי בהקשר זה עמדתו של בא-כוח המערער לפיה יש לפרש את התיבה "בדיקת מידע המצוי" כמתייחסת גם למידע אשר יש בידי רשויות הרווחה להשיג לאחר חקירה ודרישה, תוך שימוש ב"קצה החוט" שיש בידן מפי האם או קרוביה. זאת, כך אני מבקשת להדגיש, במגבלות המוטלות על רשויות הרווחה לפי הדין. כך למשל אין רשויות הרווחה רשאיות לעשות שימוש באינפורמציה שהופקדה בידן על ידי האם לפי סעיף 8ג(ב) לחוק וכן על הרשויות לנהוג בהקשר זה בהתאם להוראת סעיף 13(א1) סיפה, המחייבת אותן לבצע את הפעולות הנקובות בסעיף 13(א)(1) "תוך שמירה מרבית על פרטיות ההורים והילד וכל אדם אחר, ובהתחשב בנסיבות העניין" (ראו גם חוק עובדים סוציאליים, התשנ"ו-1996). על כן, אינני שותפה לעמדת חברי השופט י' דנציגר כי בראש ובראשונה, כדבריו, מן הראוי שרשויות הרווחה יבצעו "פרסומים בכלי התקשורת הרלוונטיים הכוללים את המידע החלקי המצוי בידי רשויות הרווחה" (פסקה 7 לחוות דעתו; למגבלות החלות על פרסום בהקשר זה ולתנאים אשר בהם ניתן בהוראת בית המשפט לפרסם "הודעה ברבים הנוגעת לבקשה להכרזת ילד כבר-אימוץ" ראו תקנה 278 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי)). בפרט כאשר הנתונים המוגבלים שבידי רשויות הרווחה באשר לזהותו של האב נובעים מכך שהאם, כמו במקרה שלפנינו, מבקשת שלא לחשוף בפני משפחתה ובפני אחרים את הריונה ואת הולדת הילד שאותו מסרה לאימוץ.