לטעמי, במצב דברים האמור – אין כל מניעה שבית המשפט שלערעור, במקרים הנראים לו כמתאימים, יקבל ראיות המלמדות על מצבו העדכני של ההורה, כמו גם זה של הקטין, באופן שיאפשר לו לבחון הן את המשך קיומה של עילת האימוץ שבסעיף 13(א)(7), הן את האינטרסים של: הקטין, הוריו הביולוגיים, או המאמצים המיועדים.
(ב) אם השינוי במצבו של ההורה הוא כזה שלא ניתן לומר עליו עוד כי הוא נעדר מסוגלות הורית, כהוראת סעיף 13(א)(7), הרי שניתן לשקול במקרה כזה את ביטול ההכרזה, בהיעדר עילת אימוץ. במקרה כזה, אם לא יימצאו שיקולים כבדי משקל נוגדים (ראו ס"ק (ג) להלן), הרי שיש מקום להורות בפועל על ביטול ההכרזה כבר-אימוץ ועל החזרת הקטין להורהו הביולוגי, בעת הצורך – בפיקוח שירותי הרווחה. זו נקודת המוצא, המגלמת את "קשר הדם" שבין הורה לילדו, זהו גם הפיתרון המידתי, ובניגוד למצב שבו הילד הועבר כבר לאימוץ – אין מדובר אף בצעד בלתי הדיר (על "מבחן ההדירות" ראו גם בפיסקה 58 שלהלן).
(ג) בחינת המסוגלות חייבת להיעשות ביחס לקטין הספציפי, במועד המדויק בו מגיע הנושא לדיון בפני ערכאת הערעור. ייתכן שיימצא כי אף שהיעדר המסוגלות ההורית, שנקבעה על-ידי הערכאה הדיונית – אוינה (בהתייחס למצבו של הקטין במועד ההכרזה על הקטין בר-אימוץ), הרי שבכל זאת אין לבטל את הכרזת הקטין כבר-אימוץ. כאשר השינויים בנסיבותיו, או במצבו של הקטין הם כה משמעותיים, עד שהחזרתו להורהו הביולוגי תעמוד בניגוד מובהק לטובתו, באופן אופייני – כאשר הקטין נמסר כבר לחזקתם של ההורים המיועדים לאימוץ וקריעתו מהם תסב לו נזק בלתי הפיך – הרי שייתכן כי יימצא שחרף איונה של עילת האימוץ – לא יהיה מקום לבטל את ההכרזה על הקטין כבר-אימוץ.
--- סוף עמוד 40 ---
מן הכלל אל הפרט
51. עד כה הבהרתי עמדתי לפיה בית המשפט שלערעור מוסמך, ואף נדרש, במקרים המתאימים, להיזקק לשינויים שחלו במצבו של הורה ביולוגי לאחר הכרזה על קטין כבר-אימוץ כלפיו, לשם בחינת התקיימותה של עילת אימוץ לפי חוק האימוץ. עמדתי על הנסיבות שבהן ראוי, לשיטתי, להתחשב בשינויים אלה. עתה אבקש לבחון את יישומם של דברים על המקרה שלפנינו, ולהראות מדוע, לשיטתי, במקרה שלפנינו אין מתקיימת עוד עילת אימוץ של הקטינה כלפי האם ואף טובת הילדה מחייבת את החזרתה לאמה.
52. סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ מתייחס, כאמור, למצב שבו הורה איננו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו, או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה, כמקובל ברשויות הסעד, לשיקומו. המומחים המייעצים לבתי המשפט בבואם להכריע בעת בחינת התקיימותה של עילה זו, בוחנים האם יש להורה את אותה מסוגלות הורות הנזכרת בסעיף, אם לאו. במקרה שלפנינו, הערכת המומחים העדכנית ביותר שעלינו לבחון היא זו של "מכון שלם", אשר הוגשה לבית משפט זה בחודש דצמבר 2010.