יחד עם זאת, אינני סבורה כי בענייננו, ניתן ליישם על הקטין נשוא הערעור תאוריות פסיכולוגיות, מובהקות ככל שתהיינה, בלא לתת משקל ראוי לכלל הנסיבות האופפות את חייו של הקטין נשוא הערעור. מבחן טובת הילד חייב להיות, כמובן, עד עולם, מבחן טובתו של הילד הספציפי שעניינו נידון.
הידע התיאורטי אשר לו, אין חולק, חשיבות ראשונה במעלה, חייב תמיד להיבחן אל מול עניינו של הילד המסוים, אשר יש להכריע בגורלו.
לצורך הכרעה זו, לא די בחומר תיאורטי מפורט ומקיף. בית המשפט נדרש לעשות שימוש גם בשיקולים שמקורם בשכל הישר, בהגיון, בניסיון החיים ובהשקפת העולם.
--- סוף עמוד 81 ---
בית המשפט איננו רשאי לקבל את עמדות המומחים על פי חוות דעתם, בהתעלם משיקולים רלבנטיים אחרים, לרבות שיקולים העומדים בסתירה לחוות דעת המומחים.
וכך, בע"א 325/87, לעיל, בעמ' 855:
"...קיים הבדל בין מומחים, המחווים דעתם על שאלה מדעית או מקצועית ספציפית, כגון דרגת נכות, מימצא בליסטי, זהות כתב יד וכו', אשר לגביה ניתן לקבל חוות דעת אחת ולשלול את חוות דעת הנוגדת, ובין עדויות מומחים בשטח הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, המביעים דעתם בדבר הסיכוי לשיקום חייהם המשותפים של הורה וילד. כאן אין לרוב אמת אבסולוטית, ותחושה סובייקטיבית ואינטואיציה מהוות מרכיבים חשובים בגיבוש דעתם של המומחים, ודבר זה בולט במיוחד כאשר נתקלים אנו בחוות דעת מנוגדות. בחינת חוות דעת מהסוג הנדון מבוססת, מטבע הדברים, במידה רבה על שיקולים שבהגיון, על ניסיון חיים ועל השקפת עולם... ".
דברים אלה נכונים גם לענייננו.
אתחיל ואומר כי קבלת שתי חוות דעת פסיכולוגיות, האחת שהוגשה בבית המשפט קמא והנוספת בערכאתנו, מביאה, בהכרח, למסקנה כי גם המומחים בתחום הפסיכולוגיה, אינם אוחזים בדעה אחידה באשר לטובת הקטין בנסיבות מיוחדות כבענייננו.
העמדות השונות בשתי חוות הדעת, גם הן מצדיקות שימוש בשיקולים אחרים ונוספים, רלוונטים לענייננו, בצד – ובנוסף - ל- attachment ולהורות הפסיכולוגית של ההורים המיועדים לאימוץ, שהם ביסוד המלצתם של ד"ר סיטון וד"ר וייל.
7. אודה ולא אבוש, כי בקביעה לפיה ראוי להשאיר את הקטין בבית ההורים המיועדים לאמצו, יש משום פיתוי רב. קביעה זו נראית, על פניה, מבוססת יותר, מבחינה פסיכולוגית. קביעה זו גם נראית, על פניה, הוגנת יותר, כלפי ההורים המאמצים אשר לא עשו כל רע, קיבלו תינוק בן יומו אשר היה משוחרר, משפטית, לאימוץ, והשקיעו בו את כל יישותם. עוד אין להתעלם מהעובדה שהאב המיועד לאמץ נאבק במחלה סופנית קשה, והלב נחמץ מהמחשבה כי ייאלץ להיפרד מהתינוק שהוא מגדל, באהבה רבה, מזה כשנה וחצי.