(עמ' 1-2 לתשובות המומחים לשאלות ההבהרה, שהוגשו מטעם ב"כ ההורים הביולוגיים).
כשלעצמי, נראה לי כי המומחים לא נתנו משקל ראוי למחלתו של האב המיועד לאמץ, והשפעתה, במובן הרחב ביותר, על טובתו של הקטין.
לא מקובלת עלי התייחסות המומחים לחישוב תוחלת החיים של האב המאמץ שנערך על ידי ד"ר שוורץ. המומחים מביעים דעתם בתחום שאיננו תחום התמחותם ופולשים לפרופסיה שונה משלהם, על דרך אמירה סתמית.
עוד אציין כי לא סבירה בעיני עמדת המומחים לפיה, לא מצאו לנכון לשוחח על המחלה, בנפרד, עם האב המיועד לאמץ, גם משהתבררה להם חומרת מחלתו,ועוד לא מצאו לשוחח בנפרד עם האם המיועדת לאמץ.
אין כל ספק, כי מחלתו של האב המיועד לאמץ חמורה וסופנית. ברור שלמחלה זו השפעה הן על הקשר בין בני הזוג והן על הקשר של כל אחד מהם עם הקטין. צילה של מחלה כה חמורה משפיע, בהכרח, לא רק על תפקודם, אלא גם על השקפת עולמם של החולה ובני משפחתו. לא נראה לי סביר כי לא נמצא צורך לשוחח עם האב המיועד לאמץ ביחידות, תוך התייחסות כנה ואמיצה למחלתו ובירור משמעות גידול הקטין בצילה. לא ברור ולא ידוע, משהמומחים לא בדקו נקודה זו, האם בכנות מרגיש האב המיועד לאמץ, כי עומדים לו כוחותיו להתמודד עם מחלתו הקשה, בד בבד עם גידולו של תינוק מאומץ, על כל המשתמע מכך.
--- סוף עמוד 84 ---
ההתמודדות עם המחלה מחייבת כוחות נפש אדירים, כמו גם כוחות פיזיים משמעותיים. אמנם ייתכן כי האב המיועד לאמץ מעוניין באימוץ משיקולים שבמרכזם טובתה של רעיתו ומחשבה על עתידה, ומשום כך לא נתן ביטוי לרגשותיו הכנים כלפי האימוץ.
מנגד, גם האם המיועדת לאמץ לא נשאלה, ביחידות, מהי עמדתה בעניין האימוץ. האם עומדים לה כוחותיה לטפל בבעל, חולה אנוש ולגדל תינוק מאומץ.
אמנם, המומחים שוחחו, יחד, עם שני בני הזוג הן בפגישה בביתם והן בראיון קליני, והתרשמו כי ההורים המיועדים לאמץ נחושים בדעתם לאמץ את התינוק, משקיעים בתינוק את כל משאביהם והוא כל עולמם. יחד עם זאת, הדברים שאומר כל אחד מבני הזוג בנוכחות האחר, מטעמים שונים ומובנים, אינם משקפים, בהכרח, רגשות אמיתיים, כנים ואישיים, בהתייחס לאימוץ.
הדברים הנאמרים בנוכחות בן הזוג, בהכרח לוקחים בחשבון את רצונותיו של בן הזוג ומשקפים גם את צרכיו. וכך, איננו יודעים, למרות חוות הדעת המלומדת המונחת בפנינו, מה חושב כל אחד מההורים המאמצים, כשהוא לעצמו. מהן, אל נכון, שאיפותיו, רצונותיו ומנגד, חששותיו וחרדותיו.