סבורה אני כי בשיקלול שיקולי טובת הילד, מחייבת טובתו של הקטין, גידולו בבית הוריו הביולוגיים.
בענייננו סבורה אני כי "קול הדם" הוא קולו של הקטין, ואינני סבורה כי קמה לנו זכות לשלול מהקטין את משפחתו הביולוגית.
--- סוף עמוד 87 ---
10. לו נשמעה דעתי היינו דוחים את הערעור ומחזירים את הקטין לחיק משפחתו הביולוגית. לא נעלם ממני כי תוצאה זו היא תוצאה קשה, אם לא טראגית, להורים המיועדים לאמץ, שאכן אוהבים את הקטין אהבה עזה ונפשם קשורה בנפשו. ליבי ליבי להורים המיועדים לאמץ. צר לי עליהם עד מאוד. הם מתמודדים בגבורה ראויה להערצה במחלה הקשה של האב המיועד לאמץ, שאמנם מטעמים שלא הובררו עד תום, לא נחשפה במלוא עצמתה על ידי השירות למען הילד, ועוד מוצאים בליבם להעניק אהבה וחום ללא גבולות לקטין. יחד עם זאת, מוטלת עלינו החובה, בשלב זה, לקבוע את מקום הימצאו של הקטין, על פי שיקולי טובתו בלבד.
כמפורט בחוות דעתי, נראה לי כי שיקולי טובתו של הקטין מצדיקים החזרתו לבית הוריו הביולוגיים, וכך אני מציעה.
__________________
י' שטופמן, שופטת
--- סוף עמוד 88 ---
השופט י' שנלר:
רקע
1. לאחר שחברתי כב' השופטת רוטלוי, אב"ד, פרטה בהרחבה את ההשתלשלות העובדתית וכן את טיעוני הצדדים, אין צורך לחזור ולפרטם.
השאלה העומדת לדיון, מהם השיקולים שעל בית-המשפט לשקול ואופן יישומם, בבואו להכריע בסוגיה של בקשת אב לביטול הכרזת ילדו כבר אימוץ, שהוכרזה בהתאם לעילה שבסעיף 13(1) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן - חוק האימוץ).
2. המסגרת הנורמטיבית תבחן בהתאם לאשר קבע כב' הנשיא השופט ברק בע"מ 6930/04 ו-6509/04 פלונית ופלוני המיועדים לאימוץ הקטין נ' האב הביולוגי ואח', (טרם פורסם), אשר דן בענייננו במסגרת בקשות רשות ערעור שהוגשו על החלטות שניתנו על-ידינו, בזמנו (להלן - בע"מ 6930/04 או פסק הדין).
3. בהתאם לפסק-הדין, מצויים אנו בשלב המשנה השני של השלב הראשון, במסגרתם של השלבים השונים בהליכי האימוץ לפי חוק האימוץ.
המיקום הגיאומטרי של הסוגיה העומדת בפנינו, הינו בר חשיבות, על מנת לקבוע מהם השיקולים אותם עלינו להציב בבואנו להכריע, אם יש להורות כי הקטין דנן יישאר אצל ההורים המיועדים לאמץ או אם יש מקום להעבירו לאביו הביולוגי העותר לגידולו יחד עם אמו הביולוגית.
4. בפני בית-משפט קמא נידונה אך ורק השאלה בדבר מסוגלותם ההורית של ההורים ביולוגיים ומבלי שנבחנה חלופה זו או אחרת. בחינה זו נבעה מכך שבית-משפט קמא סבר כי עם הופעתו של האב, שוב התבטלה עילת האימוץ, מכוח סעיף 13(1) לחוק האימוץ ועל-כן יש מקום לבטל את הכרזת הקטין כבר אימוץ. לאחר מכן, כל שנותר לבחון – בהתאם להשקפה זאת - אם יש מקום להעביר את הקטין מההורים המיועדים לאמץ להורים הביולוגיים או מי מהם. דהיינו, לכאורה, הבחינה בבית-משפט קמא, עניינה היה שלב המשנה הראשון בשלב הראשון ולא בחינה של שלב המשנה השני של השלב הראשון.