בהתאם לאותה השקפה, די היה בקביעה כי להורים הביולוגיים, מסוגלות הורית, הגם שבמגבלות אלו או אחרות, ולמסקנה הנובעת כי יש להעביר את הקטין למשמורתם. זאת גם אם נקודת המוצא כי ההתקשרות והקשרים בין הילד
--- סוף עמוד 89 ---
להורים המיועדים לאמץ ומסוגלותם, הינם במצב אופטימלי - הכל כפי שמפורט בחוות דעתה של הפסיכולוגית הקלינית אמירה אופנהיימר (להלן - המומחית).
עם זאת אציין, כי המומחית התייחסה גם לשאלה של עצם הוצאת הקטין ממקום הימצאו והעברתו להוריו הביולוגיים, אולם מבלי שבדקה כלל את ההורים המיועדים לאמץ, לרבות, האינטראקציה וההתקשרות, בינם לבין הקטין.
5. בנסיבות אלו, מצאנו לנכון למנות מומחים מטעמנו את ד"ר גבריאל וייל, פסיכולוג קליני וחינוכי ואת ד"ר רות סיטון, פסיכולוגית קלינית, התפתחותית וחינוכית (להלן - המומחים).
המומחים התבקשו לחוות דעתם, בחינת טובת הילד ומצבו בעת הבדיקה ובדיקת החלופות השונות, תוך שימת דגש על הנזק שיגרם לילד אם יוחזר לידי האב הביולוגי, בטווח הקצר והארוך, לעומת הנזק, שיגרם לו, בטווח הקצר והארוך, אם יישאר אצל ההורים המיועדים לאמץ.
מסקנת חוות דעתם של המומחים מיום 6.8.04:
"אחרי ששקלנו היטב והתלבטנו מאוד, נראה שמנקודת מבט בלעדית של טובת הילד וצרכיו (ההדגשה במקור –י.ש.) השארתו במשפחה המיועדת לאמצו עדיפה. תוך שיקלול החסרונות והיתרונות שבכל חלופה - הסיכונים בחלופה המומלצת נראים לנו קטנים יותר..."
המומחים מצאו לנכון לחזור ולבדוק ואף להתייחס למסוגלותם ההורית של ההורים הביולוגיים מחד גיסא, ובחינת אותו קשר ראשוני שנוצר בין הקטין לבין ההורים המיועדים לאמץ, מאידך גיסא.
כבר עתה נציין, שמחוות הדעת עלה כי המומחים לא שללו מכל וכל את האפשרות של העברת הקטין להוריו הביולוגיים, אלא כפי שציינו, כי לאחר התלבטות ראו לנכון להמליץ על החלופה אשר הומלצה על-ידם.
כאמור, המומחים הדגישו כי ההערכות השונות וכן המסקנה התמקדו ונבחנו "אך ורק מנקודת המבט של טובת הקטין וצרכיו ההתפתחותיים".
6. אולם, המומחים נדרשו להשלים את חוות דעתם, זאת בעקבות חוות דעת של מומחים בתחום הרפואה שמונו על-ידי בית-המשפט, קרי חוות דעתו של פרופ' ארבר ובמיוחד חוות דעתו של דר' שוורץ, מומחה לרפואה פנימית ומחלות כליה.
דר' שוורץ קובע אף הוא כפרופ' ארבר כי אין פגיעה בחיי היומיום, בתפקודו של האב המיועד לאמץ. אולם, בד בבד קובע המומחה, באופן חד-משמעי, כי תוחלת