19. ביום 2.11.04 הודיעו ב"כ ההורים הביולוגיים, כי האם נמצאת בהריון בשבוע השישי והאב הוא אביו של הקטין נשוא דיון זה. ביום 7.11.04 נחקרו המומחים ד"ר וייל וד"ר סיטון על-ידי הצדדים. בתום הדיון הורינו לב"כ היועץ המשפטי להודיע על עמדתו לעניין הערעור בתוך 48 שעות, וכן הורינו על הגשת סיכומים ותגובות לסיכומים תוך קציבת זמנים עד ליום 22.11.04.
20. ביום 9.11.04 הודיעתנו ב"כ היועץ המשפטי, כי היא מצטרפת לערעור ומבקשת, כי החלטת בית-משפט קמא מיום 7.6.04, המורה על העברת הקטין למשמורת הוריו הביולוגיים תבוטל (הודעה מוזרה משהו, שכן בית המשפט הורה על העברת הקטין למשמורת האב בלבד). כמו-כן, כי החלטת בית-משפט קמא מיום 16.3.04, המורה על ביטול פסק הדין המכריז על הקטין כבר-אימוץ כלפי אביו, על-פי סעיף 13(1) לחוק האימוץ תבוטל אף היא, וכי בית-משפט יורה על השארת הקטין בבית ההורים המיועדים לאמצו, וזאת בהתאם לטובתו.
בסקירת השתלשלות ההליך לא הבאתי את כל שלל הבקשות, ובמיוחד ההודעות, שהופנו אלינו מטעם הצדדים, בעיקר מטעם ב"כ ההורים הביולוגיים.
המסגרת הנורמטיבית
21. לפנינו מצב משפטי יוצא דופן, שבו בוטלה הכרזת הקטין כבר-אימוץ כלפי אביו, מבלי שנבדקה טובת הקטין ובית המשפט הורה על העברת הקטין לאביו הביולוגי החי עם אמו, אולם לא הכריע בשאלת החזרה מההסכמה של האם. הערעור שלפנינו נוגע רק לפסיקה הקשורה באב.
חריגות נוספת בהליך המשפטי קשורה בדיון בערעור שבו נטלו חלק, שלא כמקובל, ההורים הביולוגים, באי כוחם ובאי כוח ההורים המיועדים לאמץ.
--- סוף עמוד 12 ---
22. על פי הנחיית בית המשפט העליון בבע"מ 6930/04, לעיל, ולאחר שניתן מעמד מסוייג לב"כ ההורים המיועדים לאמץ, הרי נמצאים אנו בשלב המשנה השני של השלב הראשון להליך האימוץ.
כידוע, הכרזת קטין כבר-אימוץ נעשית בשני שלבים:
"בשלב הראשון, נבחנת השאלה אם מתקיימת עילה להכרזתו של קטין כבר-אימוץ. בחינה זו נעשית במסגרת שמונה העילות הקבועות בסעיף 13 לחוק האימוץ. טובת הקטין, כעילה עצמאית, אינה נמנית עם העילות, אם כי לעתים היא מהווה נדבך בקיומה של אחת העילות (כגון הפקרה, המנעות מקיום חובות כלפי הקטין). בשלב השני, נבחנת השאלה אם יש מקום לעשות שימוש בשיקול הדעת השיפוטי, להכריז על הקטין כבר-אימוץ.
שלב שני זה מתקיים רק אם במסגרת השלב הראשון נמצא כי קיימת עילה כדין להכרזתו של הקטין כבר-אימוץ. עם זאת, קיומה של עילה כשלעצמה אינה מספקת למתן ההכרזה. קיומה של עילה אך יוצר את הסמכות. השלב השני ענינו הפעלת שיקול הדעת במסגרת הסמכות. הפעלה זו של שיקול הדעת השיפוטי נעשית, בראש ובראשונה, על פי השיקול של טובת הקטין. (סעיף 1(ב))". (ע"א 232/85 פלוני נ' היועץ המשפט לממשלה, פ"ד מ(1) 1, 11-10; ראו גם ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג(1) 241, 258).