23. בהינתן עובדה זו, שאנו נמצאים בשלב המשנה השני, שבו נדרשת הפעלת שיקול דעת מבית המשפט, הרי, כשם שהכרזת הקטין כבר-אימוץ איננה מעשה אוטומטי (כמו גם מתן היתר להורה לחזור בו מהסכמתו), כך גם ביטול הכרזתו כבר-אימוץ מחייבת הפעלת שיקול דעת.
"שינוי הנסיבות שנוצר עם היוודע זהותו של האב או בעת הדיון בבקשת האם לחזור בה מהסכמתה נלקח במסגרת השיקולים ששוקל בית המשפט בשלב המשנה השני, אך אין בשינוי הנסיבות, כשלעצמו, כדי למחוק תמיד למפרע את עילת האימוץ ואת שנעשה בעקבות ההכרזה וההסכמה (השוו ע"א 680/77 פלונית נ' עיריית תל אביב יפו, פ"ד לב(3) 393, 399)" (בע"מ 6930/04, לעיל, פיסקא 30).
24. לפיכך, בעוד שטובת הקטין איננה מצויה כעילה עצמאית בעת בחינת השאלה, האם קיימת עילה להכרזת הקטין כבר אימוץ (השלב הראשון של הליך האימוץ) אף כי "לעיתים היא מהווה נדבך בקיומה של אחת העילות (כגון הפקרה, המנעות מקיום חובות כלפי הקטין)" (ע"א 232/85, לעיל, עמ' 10), הרי כל החלטה אחרת
--- סוף עמוד 13 ---
לפי חוק האימוץ, כולל ביטול הכרזת "בר אימוץ", תינתן על פי סעיף 1(ב) לחוק האימוץ "אם נוכח בית המשפט שהם לטובת המאומץ".
כלומר, ביטול הכרזת בר-אימוץ או ביטול הסכמת הורה לאימוץ (שהינה אחת מעילות האימוץ בסעיף 8 לחוק האימוץ), מחייבים הפעלת שיקול הדעת השיפוטי, תוך בחינת טובת הקטין.
25. נדבך נוסף בהפעלת שיקול-דעתנו מתייחס למעמד ההורים הביולוגיים: בעוד שבשלב המשנה הראשון של הליך האימוץ, היינו - בדיקת העילות המקימות את סמכות בית המשפט, "יש לייחס את מלוא המשקל לזכותם של הורים ליהנות מהקשר עם ילדיהם ולא להינתק מהם" (בע"מ 6930/04, לעיל, פיסקה 22 וכן ע"א 522/87 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מא(4) 436, 440), הרי שבשלבים הנוספים תשמש טובת הילד כשיקול מכריע (בע"מ 6930/04, לעיל, פיסקה 23; ע"א 546/89 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד מה(1) 185, 202).
כלומר, בשלב זה מעמד ההורים הביולוגיים משתנה והם מאבדים את מקום הבכורה שלהם בהתנגשות עם טובת הקטין עצמו, בין שמדובר בהליך של ביטול הכרזת "בר-אימוץ" ובין שמדובר בהליך של ביטול הסכמה לאימוץ. כפי שאמר הנשיא א' ברק:
"לענין חזרת הורה מהסכמה, ברור הוא כי בעקבות ההסכמה השתנו סדרי העדיפות. "טובת המאומץ" היא העומדת במרכז, ואילו זכות ההורים הטבעיים, אף שהיא עומדת בעינה, הופכת משנית (ע"א 546/89 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד מה(1) 185). הוא הדין אם נקבע כי קיימת עילת אימוץ לפי סעיף 13 לחוק. הזכות של ההורים כלפי הילד מאבדת את מקום הבכורה שלה, בהתנגשות עם טובת הקטין עצמו. יש להכריע בין החלופות. יש להתחשב במכלול השיקולים העשויים להשפיע על חייו של הקטין. בית המשפט יניח, כי טובתו של הקטין היא אצל הוריו טבעיים, אך כנגד הנחה זו עשויות לבוא הוכחות כי יגרם לקטין נזק אצל הוריו טבעיים או כי יגרם נזק בנטילתו מהמבקשים לאמצו או כי תצמח לו טובה מהישארות אצלם" (בע"מ 6930/04, לעיל, פיסקא 32, ההדגשות שלי - ס.ר.).