בנוסף ראו שם את השיקולים לתיקונו של הנוסח הקודם לנוסח בחוק האימוץ הנוכחי, בין השאר במטרה שהאם תמנע מהצהרה כוזבת.
15. עילה זאת הינה בין העילות, שלאו דווקא נובעות ממחדל או פעולה של ההורה. אולם המחוקק מצא לנכון לקבוע כי לאור המקרים הרבים בהם נמנעה האם מלמסור פרטים אודות האב וכמפורט בהרחבה בע"א 29/74, יש מקום לקבוע כעילת אימוץ, חוסר אפשרות סבירה לזהות את ההורה.
ברוב המקרים, ניתן להניח, כי האב גם בעתיד לא יתגלה, בין שידע אודות הריונה של האם אולם זנחה ובין שאינו יודע כלל אודות הריונה, אולם גם לא יידע אודות הלידה.
--- סוף עמוד 96 ---
המקרה המיוחד, הינו מקרה בו אב אינו יודע לא אודות ההריון ולא אודות הלידה, אולם טרם מתן צו אימוץ נודע לו אודות האמור.
אכן כפי שנקבע בפסק הדין, מעת שלא היתה אפשרות סבירה לזהותו, שוב קמה עילת האימוץ וההכרזה ניתנה כדין.
לא למותר לציין, כי מרביתם של המקרים, עניינם, באב, בגדר עילה זו, ורק מיעוטם יכול ויחול לגבי אם, כגון במקרה שנמצא תינוק נטוש ולא ניתן לאתר את אימו.
עילה זאת הן בשאלת יישומה והן בבקשה לביטולה, מעוררת מספר שאלות.
השאלות שיכול וישאלו, מה תוכן, יש למלא הוראת דין זאת. מה המבחן לבחינת העדר אפשרות סבירה לאתר את האב. האם די בכך שהאם מסרבת לגלות זהותו? ראו השאלה שהתעוררה וההכרעה בה בתיק אימוץ (י-ם) 52/04 מיום 7.12.04 (ט.פ.) .
האם יהיה הבדל במסגרת השיקולים שיבוא בית המשפט לשקול אם לבטל הכרזה שכזו, בנסיבות שמכוחן נוצרה עילה שכזו.
כך, האם הדין יהיה שונה במקרה ובו מוכיח האב כי מלכתחילה לא היה מקום ליתן את סעד ההכרזה, הואיל ולא התקיימו התנאים לנתינתו לבין מקרה ובו, לכאורה ההכרזה ניתנה כדין, אולם, האב, מסיבה זו או אחרת, מצא לנכון לחשוף את זהותו.
לעניות דעתי, כפי שקיימות שתי חלופות בגדרו של סעיף 10 לחוק האימוץ בעניין חזרה מהסכמה, כך גם בבקשה לביטול הכרזה מכוח סעיף 13(1).
כפי שמצאנו שאמצעים פסולים יהיה בהם לאיין את עצם ההסכמה, כך יתכן ויימצאו מקרים שיהיה בהם לאיין את העילה, לכשעצמה.
לדוגמא, אם יסתבר כי ניתן היה ללא כל קושי למצוא את ההורה ולברר דעתו. מעת שזהותו תהא ידועה, אולם לא נעשה כל מאמץ לנסות ולאתרו, מצב שכזה דומה לכאורה לחלופה הראשונה שבסעיף 10 לחוק האימוץ או לגישה כי למעשה לא קיימת עילת אימוץ. כמובן, שקביעה שכזו, יכול ויהיו לה השלכות על שיקולי בית המשפט אם להיעתר לבקשה – אם לאו.