"בהפקרתו של ילד, בהזנחתו של ילד, באי-מילוי חובותיו של הורה כלפי ילד – והכל בלא שיש לו להורה סיבה סבירה או הצדקה למעשיו או למחדליו.
המושגים 'סיבה סבירה' ו'הצדקה' נותנות בידינו מבחן ערכי לבחינת נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ועל פיו נכריע אם נתקיימה עילת ההזנחה (במובנו הרחב של המושג) אם לאו".
גם בנושא זה וכך גם בהמשך בעמ' 114, מפנה הוא לעילות שונות אולם לא לעילה שבס"ק (1), אשר אינו נדרש אליה.
למעשה מדובר בנימוק והסבר הכיצד מתערבים אנו בתא המשפחתי.
כמובא בע"א 577/83, מדבריו של ש' ז' חשין, ילדי אימוצים (מסדה, תשט"ו) 56, בהתייחס למעשה לשלב המשנה הראשוני של השלב הראשון "והמדינה ומוסדותיה אינם רשאים לקפחה ולשללה מאת הורים שלא חטאו ולא פשעו, ולהעבירה לבני אדם זרים...".
כך גם בע"א 577/83 הרציונאל המצדיק את ההתערבות השלטונית באוטונומיה המשפחתית, הוסבר שם, במקרה והורה נתן הסכמתו לאימוץ "משעשה כן, הוא פתח במו ידיו את הדלת להכנסתם של שלטונות האימוץ ובתי המשפט..." (עמ' 470).
כך גם בהמשך מסביר שם בית המשפט, כי הגם שהזכות הטבעית של ההורים לא נשללת כל עוד ולא ניתן צו האימוץ עצמו, הרי סדרי העדיפויות משתנים "בשל ההסכמה שניתנה השתנו סדרי העדיפות" (שם).
--- סוף עמוד 95 ---
בפרק סיכום השיקולים השונים קובע כב' הנשיא ברק "הסכמת הורים טבעיים למסירת ילדם לאימוץ מהווה עילה שכדין להתערבות חיצונית בתא המשפחתי ולשלילת זכות ההורים הטבעיים..." (בעמ' 477).
וכלשונו של השופט ח' כהן בע"א 680/77 פלוני נ' עיריית ת"א-יפו, פ"ד לב(3), 393:
"הורה שהפקיר את ילדו, או התנהג עימו כך שלמעשה נותק הקשר ביניהם הקשר של אב ובן, טובת הילד היא לדעת המחוקק, שלא יחזור הגלגל אחורה – תחילתו של ההורה מעיד על סופו, ואין לסכן שלומו של ילד בהחזרתו לרשותם של המתנכרים לו ומתעללים בו...".
13. עם זאת, כפי שציין המשנה לנשיא השופט אלון בע"א 418/88 פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מד (3), 1 בעמ' 9, בהתייחס לחלק מהחלופות כי "נדרש אלמנט 'אשמתי' כלשהו...". אולם, עילות אחרות עניינן חוסר מסוגלות ללא קשר לרצונו של ההורה.
14. עילת האימוץ מכוחה של העילה שבסעיף 13 (1) לחוק האימוץ, עניינה כי "אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר דעתו".
יוער, כי עילה זו כמתכונתה בחוק האימוץ דנן, שונה ממתכונתה בדין שקדם לחוק האימוץ, אשר קבע בסעיף 11(2) לחוק אימוץ ילדים, תש"ך-1960 "ההורה אינו יכול להביע דעתו או שאין אפשרות סבירה לברר דעתו". ראו גם את חילוקי הדעות ביישומה, בע"א 29/74 פלוני ופלונית נ. היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כח (1), 169.