19. בהמשך באותו עמוד שאלה כב' אב"ד השופטת רוטלוי "... האם ניתן להסיק, שאם לא הייתם מבחינים ב-Attachment הטוב והמיטיב הזה, אז תשובתכם יכולה היתה להיות אחרת, למרות שהם ההורים הפסיכולוגיים", ניתנת התשובה בדבר הסובב והמסובב, דהיינו עצם הקביעה כי אכן קיימת אותה ההתקשרות המטיבה היא המביאה למסקנה כי מדובר אכן בהורים פסיכולוגיים הואיל שישנה אפשרות "אנחנו רואים הרבה ילדים שחיים במשך שנה עם הורים בלי ליצור Attachment, בלי שהם יהפכו להורים הפסיכולוגיים שלו".
בענייננו "האנשים האלה הפכו להורים הפסיכולוגיים, בלי שום ספק...". עוד מאשרים המומחים כי עם ההורים הביולוגיים הקשר הינו אחר ולא אותו קשר, הגם שאכן אינו יכול להיות אותו קשר.
--- סוף עמוד 100 ---
נוכח דברים נחרצים אלו נשאלו המומחים "אנחנו נמצאים על מצב שבו ברגע שבדקנו שהקשר שם, הם הפכו להיות הורים פסיכולוגיים, בזה נגמרה הבדיקה מבחינתכם" (171). התשובה שניתנת "נכון". כך גם בהמשך לשאלה דומה שאם אכן קיימת אותה ההתקשרות עם ההורים המיועדים לאמץ אזי "גמרנו את הבדיקה. לא משנה אם הם הורים ביולוגיים או לא ביולוגיים כמעט" והתשובה "במידה רבה".
20. המסקנה העולה מדברים אלו, כי למעשה אם סברנו בתחילה כי אכן המומחים ערכו את בחינת שקילת החלופות השונות, למעשה הם יצאו מנקודת מוצא שונה לחלוטין. למעשה, הם בחנו את הדברים כעין באספקלריה של השלב השני, דהיינו אם ההורים המיועדים לאמץ אכן הפכו להורים הפסיכולוגיים, די בכך. או בלשון אחרת, אם אכן יסתבר כי קיימת אותה התקשרות מיטיבה בחינת ה-Attachment, אין מקום לכל מסקנה אחרת, אלא להותיר את הקטין במחיצתם. אכן גישתם זאת דומה לגישתה של השופטת דורנר בדנ"א 7015/94 דלעיל, אשר ציינה כי:
"מחקרים רבים הראו כי ניתוק הילד מאנשים שהוא רואה בהם את הוריו והעברתו להוריו הטבעיים, שהם לגביו אנשים זרים, גורמת לילד נזק. נזק זה מחמיר ככל ששהותו אצל הוריו הפסיכולוגיים ארוכה יותר... על יסוד מחקרים אלו קבעו גולדשטיין, פרויד וסולניץ... כי התקופה שלאחריה אין לנתק ילד מהוריו הפסיכולוגיים ולהחזירו להוריו הטבעיים היא 12 חודש..." (בעמ' 68).
אולם ראו לעיל את הגישה הערכית של הנשיא ברק, אשר סובר כי אין להסתפק במבחן זה לבדו.
ודוק, אין אני בא לקבוע כאילו לא ניתן ללכת בדרך זאת. אולם השקפה שכזו משמעותה כי יהיה מצב ההורים הביולוגיים אשר יהיה, ואף המצב הטוב ביותר שניתן לצפות, שוב אין לכך כל משמעות מעשית, בחינת אשר נדרשו המומחים לבחון.