מהראוי לציין, כי המומחים הדגישו כי בחנו אך ורק את שיקול טובת הקטין, לכשעצמה וייתכן וניתן לראות בכך בחינת המעגל הפנימי בלבד, בהבדל מהמעגל הנוסף.
21. מכאן, שלפנינו אכן שתי השקפות קיצוניות. האחת של המומחית והשניה של המומחים. המומחית, יצאה מהנחה כי אם אכן להורים הביולוגיים מסוגלות
--- סוף עמוד 101 ---
הורית, חרף ההתקשרות תהא הטובה ביותר, בין הקטין לבין ההורים המיועדים לאמץ, על הקטין לעבור למשמורתם של ההורים הביולוגיים.
מנגד, נקודת המוצא של המומחים, הפוכה לחלוטין. אם בחינת מערכת היחסים שבין הקטין להורים המיועדים לאמץ מביאה למסקנה כי קיימת ההתקשרות, ה-attachment, הטובה, דהיינו ניתן על-כן לקבוע כי הם הורים פסיכולוגיים, שוב אין כל משמעות ולא יהיה מקום כלל לבחון אם יש מקום להעביר את הקטין להורים הביולוגיים, יהיו הורים אלו הטובים ביותר ויהיה הקשר בינם לבין הקטין אשר יהא, כל עוד לא ניתן לראותם כהורים פסיכולוגיים.
22. לא למותר להוסיף, כי עמדה זו של המומחים מאיינת למעשה כל בחינה של חלופה זאת או אחרת במקרים בהם קטין הוצא מחזקת הוריו בסמוך ללידתו ונמסר למשפחה המיועדת לאמצו, וכי כל שנותר לבחון - אותה התקשרות שבין הקטין למי שהוא נמצא אצלו. על רקע מסקנה זו, נקל להבין מדוע לא ייחסו המומחים משמעות רבה לחוות-הדעת הרפואית של דר' שוורץ, על כל המשתמע מכך.
במצב שכזה התקשיתי להבין מה הייתה אותה התלבטות ראשונית וכן ההתלבטות הנוספת, ומה עניין לצמצום פערים זה או אחר כעולה מהכתובים, הן בחוות-הדעת הראשונית והן בחוות-הדעת המשלימה, ובניגוד לכאורה, לאשר עלה מהחקירה בבית-המשפט.
23. אך בכך לא סגי, הואיל ויש מקום לבחון היבטים נוספים שהתעוררו במסגרת חקירת המומחים בבית-המשפט, כדלקמן:
(א) אם אכן, כמסקנתם והשקפתם, אין זה ברור מדוע נצרכו המומחים לעריכת בדיקות נוספות להורים הביולוגיים, מעבר לבדיקות שערכה המומחית. יתר-על-כן, אם אכן השאלה העומדת במרכז הדיון אותה ההתקשרות שבין ההורים המיועדים לאמץ לקטין, מדוע לא מצאו לנכון לבחון בחון היטב את כל הקשור להורים המיועדים לאמץ, תוך שהסתפקו באשר ציין השירות למען הילד, במיוחד לאחר גילוי הבעיה הרפואית.
(ב) דומה, כי המומחים, ובמיוחד דר' סיטון, לא ייחסו משמעות רבה לאותה תחזית סטטיסטית, כלשונה, בעניין קיצור תוחלת החיים של האב המיועד לאמץ. משנדרשה דר' סיטון לנושא זה, בחרה להתייחס לעצם הקביעה בדבר קיצור תוחלת חיים נטענת, ולא להשלכותיה, אם בכלל. כך מוצאים אנו, בעמ' 140, ניתוח של דר' סיטון: