--- סוף עמוד 102 ---
"מבחינה סטטיסטית, אומר אחד מהמומחים, פרופ' שוורץ, שהצפי או תחזית החיים לאב היא 8 שנים, 7 שנים, וכשהילד יהיה בן 8. אבל הוא גם כותב, כשהתחילה המחלה של האב, לפני 16 שנים, למעלה מ-16 שנים, היה הצפי שלו של 16 שנים, והאדם בינתיים חי ויש לו עוד 7 שנים סטטיסטית."
כך גם בעמ' 156:
"אני יכולה לצאת לרחוב ולהידרס היום ואף אחד לא מדבר על תוחלת החיים שלי. תוחלת החיים היא דבר סטטיסטי. אני ציינתי קודם, שלפני 16 שנים אמרו שיש לו 16 שנים והוא עדיין חי ומתפקד. זה דבר שצריך לקחת אותו בחשבון, אבל זה לא דבר שהוא צריך להכתיב את הכושר, את המסוגלות ההורית שלו ושל הזוג ביחד."
בלשון אחרת, המומחים לא ראו לנכון ליתן משקל רב לאותה תחזית סטטיסטית, וסברו כי למעשה יש להתעלם מאותה תחזית.
(ג) על רקע האמור, ניתן גם להבין מחד-גיסא את התהיות שהעלתה חברתי כב' השופטת שטופמן בשאלות שהפנתה למומחים בנושא זה, וכך, מאידך-גיסא, ניתן להבין את תשובותיהם.
(ד) גם ד"ר וייל, בעמ' 162, ציין:
"ברגע שיש מחלות מהסוג הזה, המוות תמיד צפוי. בעיניי, ברגע שהייתה חוו"ד רפואית נוספת רק סימנה על בחינה סטטיסטית את הסיכון, אבל מוות יש בבית הזה כאפשרות, לצערנו, מהרגע שהאבא חולה במחלה כל-כך קשה."
עם זאת, בהמשך הוא מציין:
"לא ראינו בית שחי בצל המחלה. ראינו בית נורמלי רגיל. זה מה שכתבנו."
--- סוף עמוד 103 ---
מול דברים אחרונים אלו, יש להפנות לדבריו בעמ' 168:
"המוות שמה מסתובב. הוא צל של הזוג הזה. אני לא ראיתי בזה שום שינוי קיצוני, מלבד זה שנותנים לו מספר ובעיניי 7 שנים המון. זאת אומרת זה 8 שנים של החיים של הילד."
(ה) מאליו יובן, כי המומחים נדרשו להסביר כיצד יתמודד הקטין בבוא העת, אם ח"ו ילך לעולמו האב המיועד לאמץ, בחינת יכולתה של האם המיועדת לאמץ ותיפקודה. המומחים מצאו לנכון להסביר כי האם המיועדת לאמץ בעלת יכולות מלאות להתמודד במצב שכזה, לרבות לאור התמיכה של המשפחה הרחבה.
כזכור, לא מצאו לנכון המומחים לערוך מבחנים אלו או אחרים להורים המיועדים לאמץ, ואף לא לבחון את הדברים באופן ישיר מולם, לאחר שהתקבלה חוות-הדעת הרפואית. קצת קשה להבין מדוע ביחס להורים הביולוגיים מצאו לנכון המומחים לבסס את מסקנותיהם, בין השאר, על מבחנים שערכו להם, בעוד שביחס להורים המיועדים לאמץ, הסבירו כי אין להסיק מסקנות מהמבחנים שנערכו להם, לרבות על-ידי מכון "פיל"ת". אכן, המומחים הסבירו כי בחינת המציאות בשטח עדיפה על הסקת מסקנות מתוצאות של מבחנים אלו או אחרים, אולם דומני כי היה מקום לבסס קביעות אלו או אחרות, במיוחד לאחר שנודע אודות התחזית של אובדן אב, על חומר אובייקטיבי ולאו-דווקא תיאור זה או אחר מפי המעורבים בעניין. כך למשל, אותה קביעה בדבר תמיכה של המשפחה המורחבת, שאין לה תימוכין בחומר זה או אחר.